שאלה
שלום הרב!
אני בחורה בת 21 וחצי, סטודנטית והתחלתי את מסע הדייטים...
אני יוצאת עם בחור נחמד ומקסים בן 25, במשך תקופה של שבועיים כבר, תקופה קצרה.
במשך התקופה הזו הבחור היה מתקשר במשך כל יום, על מנת לדעת איך עבר היום מה שלומי וכו'. מאידך זה צעד נחמד מאוד ואני מעריכה אותו על כך , אל מצד שני זה קצת הפריע לי. הפריע לי שהוא היה מתקשר במוצ"ש מיד בצאת שבת ולדבר למרות שנפגשנו יום למחרת, הייתי מצפה ממנו שיחכה עם השיחה למחר , לפגישה. לדעתי הדיבורים של השיחה צריכים להיות בפגישה עצמה כי אלו דיבוריים שטחיים וכרגי, פגישה שלישית אני לא אלך לדבר איתו על דיבורים עמוקים מידי וברומו של עולם. אתמול נפגשנו פגישה שלישית ואמרתי לו את שעל ליבי שזה קצת מפריע לי, ולטובת הקשר ביננו עדיף שנפחית קצת עם השיחות. הוא ממש לא הסכים עם זה וטען שזה חלק מהקשר והוא רואה בכך צעדים חשובים להעמקת הקשר, כמובן שהסכמתי איתו אך הסברתי לו שאין לי בעיה לדבר איתו שעתיים בטלפון אך לא בשלב הזה של הקשר.
הבחור לקח את זה די קשה וממש נעלב, ביקשתי סליחה כמה פעמים אך עדיין אני מרגישה שאני תלויה באוויר , שהדברים לא נסגרו סופית..
אני לא יודעת מה זה אומר שאני לא רוצה לדבר איתו, אני מבינה שהוא בן 25 והוא רוצה כבר להתחתן ואני פחות בלחץ של זה ולכן אני קצת נלחצת מהטלפונים האלו .. השאלה היא מה שייך לעשות עכשיו, מה ההשלכות של הדברים?? האם אני קטנונית מידי בעניין הזה?
אשמח לשמוע את דעת הרב!
תודה רבה!
תשובה
שלום
לטובתו ולטובתך, וודאי לטובת שניכם, ראוי שתהיי נאמנת לקצב שלך, לתחושה שלך, למחשבה שלך.
הוא אדם גדול, הוא יכריע את הכרעותיו.
זוגיות בריאה נוצרת תוך כבוד הדדי לקצב הייחודי של כל צד.
זכותך וחובתך לשתף אותו באי הנעימות שלך, והוא צריך לעכל את זה בקצבו ובדרכו.
יש אישיות המביעה אהבה על ידי דיבור תכוף, ויש על ידי דיבור מועט יותר, זה בסדר וטבעי.
יחד עם זאת, עלייך להכריע באמת האם את מעוניינת בקשר נישואין בקרוב. אל תתני לו הרגשה של כן, אם את חיה בהחלטה של לא.
כל טוב