עמידה בניסיונות

שלום וברכה

ההצדקה ללכת לישיבה איננה כדי לא לעמוד בנסיונות, אלא משום שעם ישראל צריך תלמידי חכמים ולומדי תורה. אילו לא היתה הצדקה כזו, היו בחורי הישיבה הולכים לצבא ועומדים בנסיונות קשים.
גם אחרי שנה או שנתיים בישיבה, הולכים הבחורים לצבא, ועומדים לא פעם בנסיונות קשים.
אמנם נכון הוא הדבר שתקופה בישיבה נותנת חיזוק שמקל על העמידה בהם, אך בכל זאת גם להם לא קל.

מי שמרגישה שאין בה כוח לעמוד בנסיונות של שנת השירות, תיטיב לעשות אם תלך לשנת מדרשה לפני שנת השירות הראשונה, או בין השנה הראשונה לשניה (אם היא בוחרת לשרת שנתיים).

רוב חיינו אנו לא נמצאים בישיבה או במדרשה, אלא צריכים להתמודד עם הקשיים שהחיים מציבים לפנינו.
כל אדם צריך לנסות לווסת את הקשיים העומדים לפניו כך שלא יהיו גדולים מיכלתו לעמוד בהם, ובמקביל לחזק את כוחותיו כך שיוכל להתמודד יותר.

גם מי שמרגיש שהתקשה להתמודד ואפילו נפל, לעולם לא ננעלו בפניו שערי השתפרות. אנחנו צריכים ללמוד מנסיונינו, גם מהחוויות הקשות, ולעולם לא מאוחר להתחזק גם בלימוד התורה.
דרך ההתחזקות בלימוד אינה חייבת להיות באופן שתיארת, של מי ש'עטוף' בתורה. אפשר בהחלט להתחזק בכל מקום בו אנו נמצאים.
חזקי ואמצי!