עמידה בניסיונות של צניעות

שאלה

שאלתי היא האם שכר עמידה בניסיון גדול משכר ההמנעות מהניסיון, שכן אסור לאדם להעמיד עצמו בניסיון, כפי שנוהגים לומר.

אפרט את השאלה:

האם גדול השכר של דתי ההולך במרכז ת-אביב ומנסה בכל כוחו, ואף מצליח (אין דבר העומד בפני הרצון) שלא להסתכל בפיתויים האורבים בכל פינה, משכרו של אחיו ההולך במרחק 2 קילומטרים בבני-ברק ברחוב שכולו צנוע בהידורים שכמותם אפילו בקהילות אירופה לא נהגו?

אם שכרו של הדתי התל-אביב גדול יותר, אז אין לי שום סיבה לנסות בכל כוחי להימנע מללכת ברחובות תל-אביב כשאני מנסה להגיע למקומות מסויימים בעיר. לדוגמה, כשהיו לי בחינות בצבא בתל-אביב, ועשיתי שמיניות באוויר ע"מ שאני אסתובב מינימום שאפשר ברחובות הנגועים ובכיכרות העיר,. אפשר פשוט ללכת ברחובות, כמובן שלא סתם, אלא רק בכמות הנצרכת, ורק להימנע מלהכנע ליצר, דבר שהוא כידוע א-פ-ש-ר-י, בניגוד לדעתם של רבבות רבנים בכל התקופות שחשבו שאדם אינו יכול לבחור על מה להסתכל ועל מה לא, יש לי חידוש בשבילם מניסיון:אנשים מסוגלים לקרוא כתבה בעיתון, גם כשיש פרסומת לא הכי צנועה בעמוד השני. אנשים מסוגלים להחליף ערוץ כשיש פרסומות או משהו לא צנוע. אנשים יכולים ללכת בהפגנה צפופה ומעורבת גם בלי לעבור על איסור נגיעה. אדם מסוגל לעבור על פני תחנת אוטובוס עם פרסומת ולא להסתכל.

מאידך גיסא, אם שכרם של אחינו ההולכים ברחובות בני-ברק במקום שבו הם אינם עומדים בניסיון בכלל, אז מה כל החוכמה הגדולה בצניעות הרבה שהם עושים ברחובותיהם, ובהפרדה שהם יוזמים בכל מקום? הרי ממילא הם מרוויחים יותר ועם הרבה הרבה פחות מאמץ והרבה פחות מלחמה עם היצר?!

אני מודע לביקורת הרבה שמושמעת כאן בין השורות ולאורך הנוראי של המכתב, אבל הם מביעים את הרגשות העזים שאני חש לנוכח השוללים את אפשרות הבחירה החופשית מאדם שיש בפניו גירויים כאלה.

תשובה