על ציונות ודמוקרטיה

שלום וברכה

אנסה לפרט, אולם לעתים דווקא טיעונים קצרים מחזיקים את המרובה. אני מציע לך מאמר על יסודות השיטה הציונית הדתית http://www.ypt.co.il/show.asp?id=46223.

א. שיתוף פעולה עם הציונות: אמת הדבר, שאיני מבין כיצד ניתן כיום לשאול את השאלה הזו, לאחר השואה.
ב. שתי סיבות הביאו את רבותינו לשתף פעולה עם הציונות, ולהקים את סיעת ה"מזרחי" בתוך ההסתדרות הציונית. הסיבה הראשונה הייתה ההכרה כי חובה להציל את נפשות עם ישראל, ולהביא אותם למקום בו הם יהיו אדונים לגורלם, ויקבעו את דרכם. חובה זו חשובה עוד קודם לשאלה האם המדינה תהיה דתית או לא תהיה דתית, והיא חלק מהחובה של פיקוח הנפש הלאומי של האומה הישראלית. מכאן כמובן החובה ההלכתית לשרת בצבא, וראיית מי שלא עושה כמי שלא מקיים לא את החובה ההלכתית לעשות זאת, ולא את החובה המוסרית הכתובה בתורה "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה". סיבה שניה עמוקה הרבה יותר: עם ישראל בנוי נדבכים נדבכים – יש דרך ארץ שקדמה לתורה, והיא הקיום הבסיסי כאמור, ויש הקמת חברה צודקת ומוסרית ההולכת בדרך האבות, ועוד קומה גבוהה יותר, ולמעלה נמצאות הקומות של שמירה מלאה של התורה. אנחנו שותפים גם עם הקומות הבסיסיות יותר, והרב קוק אף לימד אותנו לראות כי לעתים בתחומים של הקומות הבסיסיות – יש דברים בהם העולם החילוני מנער אותו ומקדם אותנו.
ג. הרעיון הדמוקרטי – שלטון הרוב, והקפדה על זכויות המיעוט, מקובל עלינו. אנו חולמים על צלע שלישית של הרעיון הדמוקרטי, והוא מדינת התורה במובן הרחב של המילה. אין הכוונה למדינת הלכה בלבד, אלא למדינה שחזונה חזון הנביאים, וחברתה מתוקנת, ורשות הרבים הציבורית שלה בנויה על בחירה חופשית של אזרחיה להיות מחוברים בתורה ומקיימים אותה, ועוד ועוד. אולם הבסיס של הקיום – הבחירה החופשית הדמוקרטית וראיית כל אדם כצלם אלוקים והקשר בין זה לבין החרות שלו מקובל עלינו מאוד.
ד. צריך להודות בכנות שלא דנו עדיין בשאלה מה יהי אופייה של המדינה בצורתה המלאה, בימות המשיח, ומה יהיה מעמדם של אלה שלא ירצו להיות שותפים באופי המדינה הציבורית היהודית התורנית המלאה. אני כותב על כך כבר שנים רבות, וטוען כי עלינו לדון בכך, לא בשל העובדה שזה ממש עומד לפתחנו (על אף הטיעונים הדמוגרפיים) אלא בשל העובדה שהיושרה מחייבת לדון בשאלות החזון והעתיד. אני לא יודע לומר לך מה תהיינה העמדות השונות, אולם אני מעריך כי תהיה הבחנה בין רשות הרבים הציבורית ובין השאלה מה יעשה כל אדם באופן פרטי.
ה. שאלת החקיקה הדתית היא שאלה נתונה בויכוח, ואיני יודע לומר האם כולה היא טובה, או רק חלקים ממנה. כאמור, אני חושב שמדינה יהודית דמוקרטית היא חלק מהחזון, אם כי נצטרך לעבוד הרבה כדי להגדיר מהי אותה דמוקרטיה שאנו מאמצים, ובעיקר – מהי היהדות שאני מאמצים כיסוד מכונן של מדינת המשיח עליה אנחנו חולמים.
ו. על מקומן של ג' השבועות כהדרכה פוליטית מעשית נכתבו דברים רבים. נראה לי כי לטעון היום שיש משמעות לג' שבועות אלה – הוא עיוורון וכפירה בהנהגה האלוקית.

כל טוב