על חופש ועצמיות

שלום לך!

אני חושב שהשאלות ששאלת הן חשובות וטובות מאד!

אנסה לענות עד כמה שאפשר -

א. שאלות באמונה

אחד הרבנים שלי פעם אמר שהאמונה היא כמו גלים. לפעמים יש זמנים של גאות, האמונה חזקה וברורה ואין שאלות בכלל, ולפעמים יש שפל, והאמונה נראית מעורערת, והכל מעורפל. צריך לדעת מראש שהכרחי שיהיו ימים כאלה של שפל. זה פשוט חלק מהחיים. גם ימים של גאות הם חלק מהחיים וצריך לתפוס אותם ולנצל אותם.
אין לך מה לדאוג אם יש שאלות שעולות, דעי שאין כאן תקלה איומה, אלא זהו תהליך בריא. שאלות הן דבר שיש לטפל בו. לא מדחיקים שאלות!!! מחפשים תשובות וממשיכים הלאה בשמחה.

לא צריך לפחד משאלה. אם משהו לא מובן, זה לא הופך אותך מייד לכופרת. אדרבה! מי שמשקיע זמן בפתירת קשיים באמונה ולא מתחמק מהם, דווקא הוא זה שאמונתו עמוקה יותר ומבוססת יותר. על כן, אני חושב שאין לך מה לפחד מלספר על כך לחברות שלך. אולי הן עברו חווייה דומה ותוכלו לשתף אחת את השנייה? אולי תהיה להן עצה טובה? לעולם אין לדעת. בכל מקרה, נסי לשתף חברות שלדעתך יכולות לספוג את מה שאת אומרת ולא לאבד עשתונות וישר לחשוב שאת כופרת.
אני אישית מוצא שכמה מהתשובות הטובות ביותר לשאלות באמונה באות דווקא מהחברים...



ב. חופש

אם אני מבין נכון, את טוענת שכל המגבלות שבחיים, הדת, ההורים ובעצם החברה כולה – מונעות ממך להיות ´את´. את רוצה להיות חופשייה לנפשך, וכולם כובלים אותך! את רוצה לעשות מה בראש – אבל מכריחים אותך! וזה מעצבן....
מצד שני את אומרת בבירור שבלי התורה את כנראה היית אדם אחר, או כפי שכתבת - “אם לא התורה והמצוות הייתי בטח אדם שפל ומגעיל, והתורה עוזרת לי בעצם בעצוב האישיות ובעצוב האני עצמי שלי”.
לכאורה את חפצה בחופש. חופש ממגבלות של הסביבה והחברה, חופש מאיסורים ומגבלות מעיקות, רק קצת חופש!!!
אז בואי נדבר על חופש - מה כל כך טוב בו, למה אנחנו שואפים אליו, ומה כדאי לעשות איתו:

לכל אדם בכל מצב עולים רגשות של ´פריקת עול´. אם זהו עול של עבודה, עול של ילדים ומשפחה, עול של בית ספר ועוד ועוד. בכל מצב נתון בני אדם משוכנעים שאם רק היו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם – הם היו מאושרים.
בדרך כלל, לאחרי שהתחושה הזו עולה, נכנס השכל הישר ומשכנע מדוע בכל זאת צריך לשמור על הדרך הנוכחית וללכת בתלם - “בכל זאת, הדרך הזו היא טובה, יש בה צדדים מאד חשובים ונכונים, אני מתפרנס בכבוד / מוציא תעודת בגרות / מגדל משפחה לתפארת...”

בסופו של דבר התחושות האלה נרגעות ושוקטות באופן טבעי, אך פעמים רבות הן ממשיכות להטריד אותנו ברקע.

לכן, חשוב מאד לעשות עבודה יסודית בכדי להבין מדוע עלינו לשמוח בעמל של העולם הזה ובמגבלות שמוטלות עלינו. לחשוב ברצינות האם אנו זקוקים להם ומדוע, ללבן את הנושא עד תומו ואז לקבל החלטה שקולה ואמיתית על המשך הדרך. רק כך נוכל להיות שלמים עם עצמנו ועם החיים שלנו.

נתחיל בדברים הפשוטים:

את אומרת שאת מאמינה בה´. מצוין! אם ככה את מאמינה בתורה שנתן לנו? נפלא!
התורה כוללת בתוכה הגבלות מסויימות. איסורים ועבירות שאסור לנו לעבור. לא תמיד אנו מבינים את הטעם להגבלות הללו, אך חלק מהאמונה הבסיסית שלנו בתורת משה ובהקב"ה היא שכל מה שכתוב בתורה הוא אמת ועל כן כל האיסורים והמגבלות האלה רק באים להועיל לנו, בין אם זה בעולם הבא, ובין אם בעולם הזה.

ככלל, חשוב קודם כל להבהיר שאנחנו עושים מצוות ושומרים את התורה מפני שאנו מאמינים בה´ ולא בגלל סיבה שכלית כזו או אחרת. סיבות שכליות הן דבר משתנה – היום השכל חושב כך ומחר אחרת. לכן איננו מבססים את המעשים שלנו על הוכחה שכלית, אלא על אמונה נטו.

עכשיו אפשר גם לדבר על תועלת ברמה השכלית, שבאה רק בתור תוספת למה שאמרנו לעיל.

אומרת המשנה במסכת אבות (ו,ב) - "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות אל תקרא חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה...” המשנה אומרת לנו שדווקא מי שעוסק בתורה הוא בן חורין.
עלינו לשאול – מהי החירות שמקבל העוסק בתורה? ממה הוא חופשי? לכאורה, מה יותר מגביל מהתורה? יש מצוות מפורטות לכל רגע ורגע מחיינו, הכל צריך להיות בדיוק במידה. בשבת יש אלף ואחד הלכות שאסור לעבור עליהן, מיליון ושמונה ברכות ותפילות כל יום, ועוד כמה מאות הלכות צניעות שמקשות את החיים שלנו.... איפה החופש כאן?!!?!?!

רבינו יהודה הלוי שחיבר את ספר הכוזרי, היה גם משורר בחסד. בשירו "עבדי זמן" אולי נמצא תשובה -

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד אֲדֹ-נָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי.

ריה"ל בעצם מתאר את הניגוד שבין עבדי הזמן ועבדי ה´. מיהו עבד הזמן?
עבד הזמן הוא האדם שאיננו פועל על פי צו מצפונו הפנימי, על פי שורש נשמתו, על פי העומק של החיים שלו. עבד הזמן יכול להיות סוגים רבים של בני אדם - האדם המשופע מאופנה, או זה שמושפע מלחץ חברתי, אולי מדחפים חיצוניים ופנימיים, אולי הוא כבול לאינטרנט, או כבול ל "מה יאמרו", יתכן והוא רודף אחרי כסף, אחרי כבוד, אחרי מישרה, רכב, בית יפה, אישה יפה, גבר יפה, בגדים ותכשיטים יפים.... הרעיון ברור. זהו אדם שנשלט על ידי העולם הזה והחברה שסביבו ולא שולט בעצמו. הוא לא חי את האמת הפנימית של חייו.

כיום, רוב בני האדם נגררים בלי לדעת זאת. הזמן רץ והם אצים רצים איתו. נסחבים אחריו וכרוכים אחריו. יום רודף יום ושנה רודפת שנה, ושום דבר אמיתי ופנימי לא מתקדם. ההצלחה החומרית לא מספקת, אז מחפשים את היעד הבא, את הכיבוש הבא שימלא את הלב באושר רגעי שיחלוף, והריקנות שתבוא לאחריו תדרוש יעד חדש וכיבוש מחודש.
מכל המירוץ המטורף הזה – נשמתו של ריה"ל מנסה לברוח. "עבדי זמן" שנותנים לחיים לשלוט בהם ולחלוף על פניהם - "עבדי עבדים הם". כולם עבדים של המערכת העולמית האדירה הסובבת אותנו.
חשוב לציין, שהחופש לא בא מנקודה מעשית ופרקטית, אלא ממקום בנפש. הרב קוק אמר אימרה חכמה מאד: "יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות. הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד."
נראה שכוונתו למה שאנו עוסקים בו. בני אדם כיום לכאורה הם בעלי חופש רב, ביטול המעמדות של ימי הביניים יצרו מצב בו האנושות חווה חופש שלא היה כמותו בהיסטוריה כולה. מלכים אינם מושלים בנו, יש לרוב האנשים מספיק כסף לחיים טובים ונעימים למדי, יש חופש דיבור, זכות לכבוד, חופש דת, חופש העיסוק חופש חופש חופש חופש......
מה יוצא מכל זה?... האם בני האדם הפסיקו להיות עבדי זמן? לא ממש... אנשים קיבלו חופש חיצוני, אך הם דומים לאותו אדם בן חורין עם רוח של עבד שהזכיר הרב קוק. בני אדם שיכולים לעשות כל שעולה על רוחם, אך בסופו של יום אינם יכולים לעשות יותר ממה שמכתיבה החברה, או יותר ממה שמכתיב הכסף. הלזה יקרא חופש?!
הפסיכולוג אריך פרום כותב על כך שהאנושות זכתה לחופש מאין כמוהו, אך היא איננה משתמשת בו ליצירה. יש רק ´חופש מ´ – חופש מלחצים, חופש מכפייה, חופש מרודנות. את כל אלה קיבלה האנושות. עם כל זה, עדיין לא זכתה האנושות לבוא לכדי ´חופש ל ´ - חופש לעשייה, חופש ליצירה, חופש לפעול מתוך המצפון.
הוא מוסיף ואומר שהחופש הזה ללא יצירה מעיב על בני אדם, כל כך עד שהם בורחים ומחפשים אפיקים שונים ומשונים בהם יוכלו להרגיע את רוחם הסוערת. חלקם מחפשים לוותר על החופש ומנסים למצוא חברה שתשלול את החופש שלהם ותהפוך אותם לחלק מקבוצה. כך הם מוצאים משמעות לחייהם. כך לדעתו קרה שכל העם הגרמני התאחד תחת היטלר ימ"ש משום שלא ידעו להתמודד עם החופש והעדיפו להיות חלק מהקבוצה הנאצית שהיטלר יצר ותחת סמכותו של אדם שישלוט בחופש שלהם.
לעומת זאת, בני האדם החיים במדינות שפויות יותר ודמוקרטיות יותר, לטענתו של פרום, בוחרים בדרך אחרת לברוח מהחופש. הם מתבוללים בחברה, מוחקים את עצמיותם, ומשכנעים את עצמם שכל מה שהם עושים, בא מרצונם העצמי. לדעתו זהו סוג בעייתי מאד של בריחה מחופש, משום שהאדם משוכנע שהוא חופשי לגמרי! בניגוד לאדם הבוחר לחיות תחת סמכות באופן מודע, האדם החופשי הזה בטוח שכל הדברים שהוא עושה באים מרצונו הפנימי, בעוד שהאמת היא שהוא תלוי בשליטתה של החברה לחלוטין.
דוגמא אחרונה שאני רוצה להביא להדגשת נקודת עבדי הזמן היא מדבריו של ויקטור פרנקל על השואה בספרו "האדם מחפש משמעות". דבריו מדברים בעד עצמם:
"נסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה. מצויות דוגמאות רבות מהן דוגמאות שיש בהן מיסוד הגבורה, המוכיחות לנו כי אפשר היה לגבור על האפאתיה, לדכא את הרגיזות. אדם מסוגל לשמור על שארית של חרות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה של עקה נפשית וגופנית.
אנחנו שחיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחרויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבחור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות שקבעו, אם תכנע או לא תכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חרותך הפנימית; שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תותר על חרותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי."

כאן אנו רואים בבירור שאין למצב החיים המעשי השפעה על חופש אמיתי. אותו אסיר שבוחר להתעלות מעל מצב החיים בו הוא נתון איננו עבד זמן, הוא שולט על חייו ומכווין אותם לנקודה פנימית ורוחנית.

אם כן, לעומת עבדי הזמן, מיהם עבדי ה´?
בכדי לענות, נחזור לדברים שאמרנו בתחילה. מדוע העוסק בתורה הוא חופשי?! איזה חופש יש לו? התשובה על פי מה שאמרנו, היא שנפשו היא חופשית. רוחו היא חופשית. המגבלות והאיסורים הכרוכים בלהיות שומר תורה ומצוות אינם תמיד נעימים. זה לא תמיד קל וכיף לקום כמו פנתר לתפילה בבוקר, ללכת עם חצאית צנועה, או לשמור הלכות שבת. אולם, עיקר החופש הוא לא ברמה המעשית, הוא דווקא בנקודה הנפשית והרוחנית הפנימית. ריה"ל אומר לנו שכאשר כל אדם בעולם מבקש את חלקו, נפשו תבקש שחלקה יהיה עם ה´. בסופו של דבר, בני אדם מבינים שחיי החומר של העולם הזה לא יתנו להם את האושר המיוחל. הם מבקשים את חלקם, את הדבר שייתן להם אושר בחייהם. אנו מוצאים את האושר דווקא בקירבתנו להקב"ה בורא העולם. אבינו האוהב - "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה´ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו..."
בחיים האלה, יכול להיות שלפעמים יהיה קצת אסור, קצת קשה, קצת מעצבן, אך בסופו של דבר צריך לראות את התמונה הגדולה – אנו חלק מעם ישראל! אנו שליחיו של האלוקים על פני האדמה, מבשרי דרכו וקוראי שמו. בו אנו מוצאים אושר, בו אנו מוצאים שמחה. אנו חופשיים באמת. איננו משועבדים לעולם הזה, לדרישות וללחצים שלו, לאופנות החולפות ולאפיזודות שונות. אנו עבדיו של ה´. האושר שלנו בא מנקודה רוחנית שאיננה חולפת, אלא רק מתגברת והולכת כל יום. האושר שלנו מקורו בנקודה של מוסר, של יושר וצדק אלוקי, של אמת הקיימת לעולם.

יכול להיות שהדברים האלה נשמעים אולי קצת באוויר מדיי. אז בואי נדבר עכשיו תכל´ס:
כשקשה לך עם איסור מסויים שעומד מולך, נסי לחשוב על החיים שלך כמכלול.
איך את רוצה שהחיים שלך ייראו עוד 30 שנה? איזה סוג בית את רוצה להקים? האם חשוב לך שיהיה תורני? האם את רוצה שהילדים שלך יהיו דתיים ושומרי תורה ומצוות? מה השאיפות הרוחניות שלך בחיים? ולבסוף - מה תשאירי בעולם הזה אחרי שתעלמי ממנו (לאחר 120 שנים טובות ונעימות בעז"ה...)???
למה לחשוב על כל זה?
לפעמים, כשאנחנו מרוכזים על הרגע שעומד מולנו, קשה לנו לוותר. קשה לוותר על צורת לבוש או להימנע מעבירה. פשוט קשה. לעומת זאת כשמסתכלים על החיים במבט כולל, ברור לנו שאנו רוצים שהם ייראו בצורה מסויימת. ברור שרוצים תורה ויראת שמיים, ברור שרוצים בית דתי וצנוע, ברור שרוצים להיות קשורים לה´ ודבוקים בו, ובסופו של דבר להיות שייכים לנצח ולא לטבוע בעולם הזמני שאנו חיים בו.



ג. להיות אני

למול כל האיסורים, שלפעמים מרגישים כפויים וקשים, אנו חשים איבוד עצמיות. "הרי אם זה היה תלוי בי, אני בחיים לא הייתי אוסר על עצמי את כל הדברים האלה..." אז אם אני מקיים את האיסורים ונמנע ממה שאסור – אני בעצם מכחיש את העצמיות הפנימית שלי!!!

בפסיכולוגיה של פרויד מוגדרים כמה חלקים שונים של ה´עצמי´. ישנו איד, בו כלולים התאוות הנסתרות, הרצון לכח ועוצמה וכבוד, כל המחשבות האסורות והכמיהות הנסתרות. האיד שוצף וקוצף ומלא בזעם, תאווה, אימה וקנאה. האיד לוחץ על האדם מצד אחד, ומנגד עומד הסופר אגו – האדם העליון. אותו חלק בנפש כולל את כל הנורמות החברתיות, את המוסר והנימוס, את הצדק והיושר. ביניהם מצוי האגו שמנסה לווסת ולהחליט – מתי להקשיב לצד הזה ומתי לצד הזה.
כך בפסיכולוגיה.
אם תשאלי – איפה ה´אני´ הפנימי?
האם הוא מצוי באיד? האם באגו? או שמא בסופר אגו?
מה הרצונות שלי באמת? להיות מוסרי? להיות אדם תאוותן? אולי זה איפשהו באמצע? זה לא כל כך ברור...
ביהדות אנו מחלקים את כוחות הנפש לשניים – יצר טוב ויצר הרע.
האם האדם הוא היצר הטוב? או שמא האדם האמיתי הוא היצר הרע?
בקהלת אומר לנו שלמה - "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר..." האדם ביסודו הוא ישר. עיקרו הוא היצר הטוב, ולכן אנו תופסים את היהודי כאדם שביסודו, בנשמתו פנימה הוא באמת רוצה לקיים את התורה. על כן, כאשר אנו מרגישים (וזה קורה כמעט לכולם) איזשהו מרחק בין הציפיות של התורה לביננו, ובעצם שכל האיסורים האלה הם לא אנחנו, אין זה אלא משום שעוד לא חשפנו מספיק את האופי הפנימי הטוב שלנו. אם רק נעמיק להכיר את עצמנו טוב יותר, נשקיע זמן ומאמץ לצלול פנימה לתוך הנשמה שלנו, נראה שבאמת הקשר שלנו לקב"ה הוא יסודי יותר וחשוב יותר ולכן האיסור הזה רק מקרב אותנו לה´, ונשמח בו! אז נדע שבאמת עמוק בפנים, העצמיות שלנו זעקה לקירבה לה´, רק צריך להאיר עליה.
זוהי אמנם מעלה גדולה, לשמוח על כך שמשהו אסור, וזה נשמע קצת רחוק... אבל תאמיני לי שאפשר למצוא המון דברים כאלה. לדוגמא – כמעט כל אדם נשוי (באושר!) שמח על כך ששמר על עצמו ולא נגע או התעסק באופן בלתי ראוי עם בני המין השני. הקשר הייחודי של איש ואשה נשמר דווקא לזה שמבלים איתו את כל החיים ולא מתבזבז על קשרים מיותרים ללא עתיד. זוהי רק דוגמא קטנה אך אמיתית מאד לכך שלפעמים גם ההלכות הקשות שנראות רחוקות מהעצמיות שלנו, מקבלות משמעות עם הפרספקטיבה הנכונה.

תנסי לחשוב בעצמך, האם יש איזשהו איסור שפעם חשבת שהוא מיותר ומעצבן, והיום את שמחה ששמרת אותו?




בסיכום הדברים, העולם אכן מלא באיסורים רבים, אך אם נשים את המשקפיים הנכונות, נראה שהכל רק מוביל אל הטוב והיפה לעולם מתוקן ונפלא.

כל טוב,
יהודה.

נ.ב. אם יש לך שאלות נוספות או הערות על התשובה הזו – אשתדל לענות בשמחה! judajo842@gmail.com