עליתי מאוד באמונה ופתאום אני מרגישה התדרדרות

לשואלת היקרה,
שמחתי מאוד לקרוא את שאלתך,
באמת תחושה של ירידה רוחנית זו תחושה קשה של ריחוק, עצב וריקנות. והאמת שאת יכולה להיות רגועה כי היא קוראת לכולנו.

עצם זה שהייתה לך תקופה של עליה רוחנית זה מבטא בצורה הכי חזקה שאת באמת שייכת ומסוגלת להיות ברמה כזו. שיש לך את הכוחות,הרצון והיכולות להיות שם. כבר הגעת לשם,כבר הרגשת את התחושות , עשית "עבודה" והתקדמת – ועם עבודה נכונה את תגלי שאת יכולה להמריא להרבה יותר ממה שהגעת.
תנסי להיזכר רגע בתקופה שבה עלית רוחנית- ממה זה התחיל? איך זה קרה? מה/מי השפיע עליך? מן הסתם היה איזה גורם חיצוני או משהו בתוכך שגרם לך ככה להתעורר. באמת ה´ שולח לנו הרבה חלונות הזדמנויות, אותות, ניסיונות, קשיים, לפעמים אפילו חוסר שקט פנימי כדי שנתקרב אליו, ואם באמת "תופסים את זה" כמו שבדיוק עשית, מרגישים אור גדול, ושמחה.
לעומת זאת, אם לא ממשיכים להזין את הנפש ולהמשיך לעשות עבודה [קבועה ורצינית] הנפש נמשכת להרגל וזרימת החיים והמתח הרוחני נשחק, ואז מרגישים סוג של ירידה...
בטח את זוכרת את יום כיפור שלך השנה – אני בטוחה שהתפללת מתוך תוכך וקיבלת על עצמך קבלות וכד', ופתאום אחרי היום הנורא, לאט לאט, החיים חזרו למסלולם....
זה לא רק את, זה כולנו כך. זה עולם הרוח שהוא אף פעם לא סטטי, לא קבוע, לא נשאר במקום, עולה יורד, כל הזמן בתנועה... ולכן כל כך חשוב להתמיד בעבודה...

אז איך באמת נמצאים בתנועה של עלייה והתקדמות ?

לפני שאומר מה כן אפשר לעשות, אקדים ואומר שלפעמים יש דברים שחוסמים אותנו. אנחנו שמים על עצמנו קליפות וקשה מאוד להגיע פנימה.
תשאלי את עצמך- סביב אלו דברים חייך סובבים במהלך היום יום? אם רוב היום חייך מסתובבים סביב דברים/אנשים שמרחיקים אותך מה´ (ופה יכול להיות מלא דברים, אני משערת שאת מבינה את כוונתי...) או סתם דברים סתמיים שאין להם ערך ומשמעות- אז באמת מרגישים ריק, חוסר משמעות, כי משהו באמת חסר...
ולכן צריך להסיר את אותן קליפות שמעכבותא ותנו. קודם כל.

מעבר לזה, אי אפשר להתקדם בעולם האמונה בלי ללמוד. הלימוד הוא חלק מהתנועה שה"רוח" צריכה להיות בה... קחי איזה נושא, ספר, שיעור קבוע על נושא בעולם האמונה שכרגע מעניין אותך והקפידי לקבוע זמן קבוע ללמוד. פעם בשבוע לפחות, אם אפשר יותר- מבורך. כדאי מאוד שזהיהיה קבוע ועיקבי כדי שתוכלי להתמיד בזה...

למה זה כ´כ חשוב?
כי בסוף בסוף עולם האמונה והרוחני אינו נבנה מרגע אחד, מכמה רגשות עוצמתיות ככל שיהיו, הרי הם משתנות מרגע לרגע..עולם האמונה והשכל הוא עולם קצת יותר יציב, קבוע. כדי לשמור על אותה יציבות חייבים לעבוד ולהתקדם כל הזמן..

דבר נוסף, שמעתי מהרב וידאל שכל אחד צריך להיות לו מסילת ישרים אישי ששם הוא כותב את "המסילה שלו". מקום בו את כותבת מחשבות שלך, מידות, הקרבה שלך לה´, מה היה לך היום...
תחשבי מה זה, לעצור את הכול, לשבת ולהיכנס לעצמך ולעולם הפנימי שלך, לראות במה את רוצה להתקדם, מה את צריכה לחזק ומה ב´ה התקדמת וטוב לך...

לסיום, הרבה פעמים שמרגישים ריחוק מעולם האמונה זה נובע משיבוש בתפילה, בדיבור ובפנייה האישית והפשוטה שלנו לאבינו שבשמים... לפעמים הבכי והבקשה לה´ לחזור אליו גורמת תחושה של קירבה ונותנת כוח להמשיך להתקדם.

תמיד זה טוב אם את יכולה למצוא איזה דמות שאת מעריכה ואוהבת שיכולה ללוות אותך אישית במסע הזה.תנסי לחשוב על דמות כזאת שאת יכולה לאמץ..

בהצלחה רבה ויישר כוח על הרצון האמתי להתקדם.

אנחו כאן אם תרצי לשתף בהמשך, ולשאול שאלות נוספות..

שרית.