עליית בני אפריים ממצרים

שלום איתי,

המדרש מספר על בני שבט אפריים שלא חיכו לשעת הגאולה ויצאו ממצאים בכוחות עצמם וחזרו לארץ ישראל. אפשר להתייחס למעשה שלהם בשני אופנים שונים.
מחד, ייתכן שלא היו מסוגלים לחכות לשעת הגאולה בגלל אהבתם הגדולה לארץ ישראל. בני יוסף היו ידועים בהאבתם לארץ. על כן משה חצה את שבט מנשה כדי שחציים ישבו מעבר הירדן. הוא חשש ששבט גד ושבט ראובן יתנתקו מאחיהם בארץ ישראל והקשר שלהם לארץ יתעמעם ובחר בשבט מנשה לגור אתם בגלל אהבתם הגדולה לארץ. רואים עניין זה גם בסיפור של בנות צלפחד שדאגו לנחלת אביהם. יוסף אביהם של אפריים ומנשה דאג שייקבר רק בארץ ישראל.
מאידך, בדרך כלל רואים את יציאתם המוקדמת של בני אפריים כבעיה, כמי שרצו לקבוע על דעת עצמם את סוף תקופת השעבוד שלהם. והרי הירידה למצרים וזמן השהייה שם היו ברצון ה' כפי שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים. זה דומה לחטא המעפילים שאחרי הגזירה של שהיית העם במדבר ארבעים שנה קמו ובקשו להיכנס לארץ לפני הזמן. כפי שכתבת בעיה נוספת במעשה שלהם הייתה שגאולת מצרים הייתה רק שלב בהתהוות עם ישראל כעם ה', כאשר השלב המלים בגאולה היה מעמד הר סיני - ובגלל שעלו שלא על פי רצון ה' ככל הנראה קבלו את התורה דרך אחיהם ולא ישירות מה' בסיני.
בברכה, דוב ברקוביץ