עלוי נשמה על אחד או על רבים

בס"ד

כשמכוונים משהו הוא יותר יעיל מאשר יריות לחלל האויר. וכשעושים משהו לטובת מישהו - אע"פ שמפסידים לכאורה את המצוה לטובת מישהו אחר אבל העיקר של התורה היא להטיב לאחרים. וכך עיקר ענינו של אלוקים. ואהבת לרעך כמוך. ולכן זה בסדר. ולכן טוב לפני מצוה "בשם כל ישראל".

ולכן טוב לכוון לטובת פלוני כי כל ברכה שהיא יותר מבוררת היא יותר יעילה ולכן מברכים על עץ העץ ולא שהכל. אלא אם כן אינך יודע את הברכה כי כשהברכה יותר מבוררת היא יותר טובה.
ולכן מבקשים בתפילה בקשות מבוררות ולא סתם שיהיה טוב. כי בקשות מבררות יותר מתקבלות.
ולכן בתפילה אומרים שם וגם שם אמא - מאותו ענין.

אבל אחרי שאמרת את שם פלוני - אמור בתוך כל שאר חולי ישראל.
שו"ע יו"ד שלה
(ה) כשמבקש עליו רחמים אם מבקש לפניו יכול לבקש בכל לשון שירצה ואם מבקש שלא בפניו לא יבקש אלא בלשון הקדש:
(ו) יכלול אותו בתוך חולי ישראל שיאמר "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל".

באופן כללי לא לבקש על שנים אלא על אחד.


בימי רבי שמואל בר נחמני הוה כפנא ומותנא (היה רעב ומגיפה) אמרי היכי נעביד ניבעי רחמי אתרתי לא אפשר (אמרו על מה נתפלל? הרי על שנים אי אפשר) אלא ליבעי רחמי אמותנא וכפנא ניסבול (סיכמו להתפלל על המגיפה ולסבול את הרעב) אמר להו רבי שמואל בר נחמני ניבעי רחמי אכפנא דכי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב (אמר להם רבי שמואל בר נחמני שיתפללו על הרעב כיון שכשנותנים אוכל משמים - נותנים אותו לחיים) דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.
ומנלן דלא מצלינן אתרתי (ומנין שלא מתפללים על שני דברים?) דכתיב "ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת" מכלל דאיכא אחריתי. (ממה שכתבו על זאת. משמע שהיה משהו אחר שעליו לא התפללו) במערבא אמרי משמיה דרבי חגי מהכא "ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנא".