שאלה
שלום לצוות הרבנים, וראשית, ברצוני להודות מראש על קיומו של פורום זה ועל תשובתכם. אינני יודע אם פורום זה הינו הפורום הנכון לשליחת שאלתי, שכן שאלתי הינה שאלה שבטוחני שלא ניתן לענות עליה בקצרה והיא כוללת סוגיות החל מהתחום הכלכלי וכלה בתחום המידות. אגש לעניין:
הנני עורך דין בן 31, העוסק בגביית ארנונה עבור העיריה. במסגרת הליכי הגביה מוגשות תביעות לבתי המשפט, כאשר אם הצד השני איננו מתגונן למרות שנמסר לו כתב התביעה ניתן נגדו פסק דין באופן אוטומטי על יסוד כתב התביעה (ולעיתים טוען החייב כי לא קיבל את כתב התביעה, אך החוק קובע כי כתב התביעה הומצא לו אם נשלח לכתובתו ). סעיפי החוק בעניין זה הינם "דרקונים" למדי, ומבלי לפרט, אף אם אדם איננו גר בנכס הוא חייב בתשלום הארנונה כל עוד לעירייה קיים רישום על החזקתו בעבר בנכס וכל עוד הוא לא מסר הודעה על עזיבתו את הנכס.
מרגע מתן פסק הדין, גובה עיריית ירושלים, וכן משרדינו "ריבית משפטית" בגין חוב הארנונה וכן בגין שכר הטרחה. אם החייב ממשיך ואיננו משלם, פותחים לו תיק הוצאה לפועל ובו הוא מתחייב בעוד שכר טרחה נוסף ובעוד ריביות נוספות.
כמו כן העבודה מלווה בחקירות יכולת לחייבים הטוענים כי אין באפשרותם לשלם את החוב ומצריכה גישת חקירה תוקפנית לגבי הכנסותיו של החייב (שיש בה פגיעה רצינית בכבודו של החייב).
בנוסף, מחייבת העבודה ביצוע הליכי הוצאה לפועל כנגד חייבים שאינם משלמים, ובכלל כך עיקול חשבונות בנק, עיקול מטלטלין בביתם של החייבים, וכן מאסרים לתקופות של עד שבוע כנגד חייבים שאינם משלמים.
אמקד את שאלותי בשלושה נושאים עיקריים:
1. מהי גישת ההלכה לגבי גביית ריבית והצמדה על חוב שנקבע בבית משפט?
2. מהי גישת ההלכה לגבי פגיעה בכבודם של חייבים לשם בירור יכולתם הכלכלית לשם גביית חובות הארנונה?
3. מהי גישת ההלכה לעניין עיקולי מטלטלין ומאסר חייבים בגין אי תשלום חוב ?
תודה רבה,
ניצן
תשובה
שלום וברכה
אתה צודק שהדבר מחייב תשובה ארוכה ומורכבת, והדבר מתחיל בכלל מכל היחס לעריכת הדין ולבתי המשפט של היום, ותקנות הקהל, וחוקי המדינה ועוד ועוד. זו שאלה הנוגעת בכמה וכמה דיני דאורייתא.
על כן אענה ברמה העקרונית בלבד:
א. מותר לקבל תקנות קהל לתשלום חובות וארנונה. בכך אין כל איסור, ולמעשה הציבור חייב לעשות זאת. הקביעה כי כל מי שנכס רשום על שמו חייב בארנונה אף היא סבירה מאוד. לא ניתן לנהל מערכת אחרת, בה כל הזמן תהיה התעסקות בשאלה אם גרו או לא גרו במקום, ומותר לציבור לקבוע כי הכלל המחייב הוא הרישום. איני חושב שחכם תורה היה פוסל חוק זה. למעשה, לפני שנים הציע הגר"א שפירא זצ"ל כי באופן כללי חוק שחברי כנסת דתיים לא התנגדו לו ניתן לקבל אותו כחוק העומד בדרישות ההלכה, ואני חושב שהדבר נכון גם לגבי חוק זה.
ב. ההלכה מתירה בתנאים מסוימים לגבות ריבית והצמדה על חוב שנקבע בבית דין. לדעת פוסקים רבים, אין מדובר בהלוואה, וריבית פיגורים היא למעשה עונש ולא ריבית. יש על כך תשובות רבות, חלקן חלוקות על עיקרון זה. היה כמובן יותר טוב כי היה מדובר בקנס קבוע ולא בקנס שהוא פונקציה של אי התשלום, הנראה הרבה יותר כריבית. לא זו בלבד, אלא שאני מאמין כי במדינת התורה ייקבעו אכן קנס כזה. ברם, השאלה היא הכרה בדיעבד של ההלכה ברשות המטילה קנסות אלה (יש לזכור כי על פי ההלכה אסור גם לשלם ריבית, כך שהדבר חשוב מאוד לפסיקה), וזו קיימת לדעת פוסקים שונים העוסקים בדיני מדינה.
ג. מותר לשלטון לברר יכולת כלכלית. אסור לפגוע, וזה חלק בלתי נפרד מהשלכות דיני "בחוץ תעמוד". על כן, אם לא ניתן לעמוד בדרישות התפקיד בלי לפגוע בגסות באנשים – אסור למלאו.
ד. ההלכה מתירה עיקול זה. ראה את דברי הרמב"ם: " כשיתבע המלוה הלואתו אע"פ שהוא עשיר והלוה דחוק וטרוד במזונות אין מרחמין בדין אלא גובין לו חובו עד פרוטה אחרונה מכל מטלטלין שימצאו לו ואם לא הספיקו המטלטלין גובין לו מן הקרקע אחר שמחרימין על מי שיש לו מטלטלין או מי שידע לו מטלטלין ולא יביאם לב"ד וגובין מכל קרקע שיש לו אע"פ שהיא משועבדת לכתובת אשתו או לבעל חובו שקדם גובין לזה ואם יבא הראשון ויטרוף יטרוף טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי אלא פקדון הם בידי או שכורין או שאולין אין שומעין לו או יביא ראיה או יגבה מהן בעל חובו.
כללו של דבר, אם ניתן לעמוד בתפקיד זה, אולם לא לפגוע באנשים, אלא לפעול עניינית – מותר לעשות זאת. יש הרבה תשובות לאורך הדורות על סמכות הקהילה לגבות את חובותיה.
כל טוב ויישר כוח על השאלה