עילוי הנשמה

בס"ד

שלום רב,

כבר שלמה המלך החכם באדם שאל שאלות נוקבות בספר קוהלת: מה יתרון לאדם שיעמול תחת השמש?
וסיים את ספר קוהלת במסקנה "סוף דבר הכל נשמע...ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".
והתלמוד בכמה מקומות הסביר לנו כי הזמן היחיד הניתן לנו לקיום מצוות הוא בעולם הזה בחיים חיותנו.
אולם אי אפשר לקיים מצוות אחר המוות.
המוות בעצם עוצר את ההתקדמות הרוחנית של האדם כי אי אפשר לקיים מצוות והרי שלמה המלך אמר "את מצוותיו שמור כי זה כל האדם".
אם כן לכאורה אין סיכוי לאדם להתקדם מבחינה רוחנית אחרי רגע המוות,אולם היהדות חשבה לעומק ולרוחב והבינה שאין האדם נגמר כשנגמרים חייו שהרי הוא השאיר מורשת רוחנית וצאצאים שימשיכו לעשות את מה שהוא לא הספיק ולכן נתנו לנו חכמים את האפשרות להוסיף ולתקן ע"י מצוות ומעשים טובים שעושים הצאצאים ומבקשים שדברים אלו יהיו לזכותו של הנפטר שהרי הם באים מכוחו,(כמו למשל שהמורה שלימד אותנו לקרוא ולכתוב בילדותנו יש לו מעין זכויות על כל האוצר הרוחני שנקרא ושנכתוב כל ימי חיינו).
כך נולד הביטוי "עילוי נשמה" והוא פשוט מצוות ומעשים טובים הנעשים בארץ ע"י קרובי המשפחה של הנפטר ועומדים לזכותו הרוחנית של הנפטר וכאילו באים ואומרים לבורא עולם שימשיך לדון אותו מחדש כי הוא לא סיים את תפקידו, אנו החיים ממשיכים את מורשתו ומכוחו אנו פועלים לכן ביטוי זה נאמר על מצווה, לימוד תורה או קריאת תהילים.

וכך יכולה הנשמה לעלות מדרגות ושלבים בעולם הרוחני ואפילו אחרי שנים רבות.
(בעניין הירידה הרוחנית של הנשמה בעקבות מעשים רעים של הקרובים אינני רוצה לדבר).

בברכה