שאלה
המסילת ישרים בפרק הדן בנושא הפרישות כותב כך
על מנת לשכנע אותנו שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה.
הנה תענוג המאכל הוא היותר מוחש, היש דבר אבד ונפסד יותר ממנו, שהרי אין שיעורו אלא כשיעור בית הבליעה, וברגע שירד בבני מעיים אבד זכרו ונשכח כאילו לא היה וכך יהיה שבע גם אם אכל לחם קיבר
אם אכל ממנו כדי שביעה".
"כל שכן אם ישים אל ליבו החולאים הרבים שיכולים לבוא עליו מחמת אכילתו ".
עפר אני תחת כפות רגלי
הרמח"ל, ובכל זאת רציתי משהו לשאול.
הרמח"ל מדבר על הנזקים שיכולים להיות כתוצאה מאכילה מרובה, אך הוא לא כיסה את כל תאוות העולם
הזה
למשל- אדם שאוכל קצת אך המאכל משובח, אין לו חולי מזה, רק נזק רוחני, ואיך הרמח"ל הצליח לשכנע אותנו להתרחק גם מסוג כזה של תאוות ?
למשל- טיול- אדם יכול לטייל הרבה, ואין לו מזה נזק בריאותי, רק נזק רוחני, ואיך הרמח"ל משכנע אותנו להתרחק מהנאה שיכולה לגרום לנו לנזק רוחני, אך לא לנזק בריאותי ?
תשובה
שלום וברכה
משנת הפרישות בישראל היא בעלת גוונים מרתקים ועשירים. אין בה שיטה אחת בלבד, ומימות ה"חובות הלבבות" שניסח אותה בצורה חדה וברורה (כמובן שעסקו בכך הרבה קודם, גם בעולמם של חז"ל, אולם זה נעשה בסגנון המיוחד של חז"ל, ולא בבירור מסודר בדרכם של ראשוני ספרד) יש דיונים על הנושאים האלה והצעות שונות. דברי המסילת ישרים הם חלק מסוגיה עשירה ומגוונת זו.
נראה כי עמדת הרמח"ל בנושא זה עוסקת בראש ובראשונה בהתמכרות להנאות, וממנה נגזרת גם התייחסותו להנאות חלקיות כפי שכתבת. הוא גם מסתייג מהנאות חלקיות, לא בשל הנזק הגופני, אלא בשל ההליכה אחר העונג בכלל, וגם הפחד מפני המדרון החלקלק של מעבר מחלקיות להתמכרות.
שים לב כי הנושא הגופני תופס אצלו מקום נמוך, כנימוק שני. הנימוק העיקרי הוא הנימוק הרוחני.
זו דרכו של הרמח"ל כאשר הוא מעצב את הדרך מתחילת דרכו של אדם עד רוח הקודש.
כל טוב