שאלה
לדעתי יש נזקים גדולים כיום בגלל הזכות המופרזת שמעניקים ליוצרים של ספרות, מוזיקה - יצירות בלתי גשמיות. יותר מכך, לרוב היוצר לא נהנה כלל מהממון שהוא מתוגמל מיצירתו, כוון שהרוב מגיע לאחר מותו ורק העשירים יכולים ללמוד ולהיות נגישים ליצירות אלו. (אין סוגיה זו נוגעת לזכות מוסרית לשימור שמו של היוצר, אלא לתגמול ממוני בלבד). הזוהי דרכם של בני ישראל?
• האם חכמים לא חשבו שהם מונעים את השימוש מתלמידים עניים הרוצים ללמוד את היצירות ואין ביכולתם הכלכלית לרכוש אותם (והרי אסור להעתיק).
• אילו היה מותר להעתיק עם שמירת הזכות המוסרית הרי כך היתה מופצת חוכמת אנשי תורה עם קידוש השם.
• שירים דתיים הם כלי וזכות ראויה לתת לעם להתעלות רוחנית כ"אזמרה".
• הספר "חיי אדם" (ובדומה גם ספר החינוך) מסביר כי אינו רוצה לפרסם את שמו כדי שיבדקו את הספר ואת משמעותו. הרי זוהי דרכה של תורה ותלמיד חכם הלא מתפאר בשמו ומפיץ חוכמתו. למה אין תמיכה ועידוד כזה, אלא ההפך הוא?
• הרי לתורה אין זכויות יוצרים ומצווה לכתובה, היא מודל בשבילנו שצריך להפיץ חוכמתנו לכולם ולהרבות תורה בישראל.
תשובה
בסד
שלום רב.
אומרים בשם הגאון כי הוא אמר שהוא חב את כל תורתו וזכוית היוצרים של ספריו למורה שלימד אותו את ה "א.ב "כי ללא המורה הוא לא יכל לכתוב.
אין בתורה זכויות יוצרים כי התורה שייכת לכולם ולכל אחד יש אות בתורה.
ישר"אל ראשי תיבות של "יש שישים ריבו אותיות לתורה."כנגד נשמות ישראל.
אני מכיר ספרים שכתוב "אין זכיות מצווה להפיץ".
בברכה