שאלה
הרב! קודם כל ממש תודה על הכל!
הרב, אני בשמינית עוד מעט מסיימת ב"ה,
הרב- בקשר לחתונה אני מרגישה מוכנה נראה לי אבל אני מפחדת להגיד שאני רוצה להכיר כאילו יש משו שחוסם אותי, לא יודעת מה זה,ואני רוצה אני רוצה להקים בע"ה בית נאמן בישראל,ורוצה להתחתן אבל אני מפחדת להגיד כן,ואם אני לא מתאימה, ואם חס"ו אני לא ימצא אף אחד?!
אני ב"ה שונאת להגיד את זה אבל אני אחת שמשתדלת לעזור לכולם ולשמח את כולם,אני ממש אוהבת להתנדב ולעשות דברים אבל הרב השנה בגלל הלחץ של הלימודים לא כ"כ הצלחתי לעשות את זה לצערי.עד השנה עשיתי כ"כ הרבה דברים לא היה לי זמן לעצמי בכלל למדתי נהיגה הדרכתי בסניף ביישוב שלי התנדבתי בו לחיים למדתי, ארגנתי קייטנה לילדים נכים מטעם היישוב הייתי אחראית על הפעילויות ב"ה היה מעולה והייתה שנה שהרגשתי שעשיתי משו,אבל השנה זה הפוך אני לא עושה בכלל הרבה דברים אני עסוקה יותר בעצמי מה שלא עשיתי שנה שעברה לא היה לי זמן לעצמי בכלל,אבל אני כ"כ מצטערת שלא היה לי זמן לעשות גם לאחרים למרות שהייתי צריכה ליהות עם עצמי ועם המשפחה שלי,שנה שעברה לא היה לי שעה רצופה כמעט בבית, חוץ משהלכתי לישון, והרב אני רוצה לעזור לכולם אני רוצה לעשות דברים אבל אני לא מרגישה שאני יכולה!! שנה הבאה אני בשרות לאומי ב"ה בגרעין חדש שזה הרבה עשייה,אבל אני השנה מרגישה כזה כאילו אני מבחוץ עם כולם עם כל החברות שלי הרבה וכאילו שמחה איתם, אבל בפנים אני ממש לא איתם! המחשבות שלי לא איתם בכלל לצערי, ואני רוצה ליהות איתם אבל הראש שלי לא רוצה,ב"ה אני לא מרגישה לבד ויש לי חברות! יוצא לי הרבה לחשוב על חתונה ובאמת עם זה מתאים לי ואני מרגישה שכן,ברור שאני לא מרגישה ממש בטוחה בעצמי כי אני לא בטוחה בעצמי אבל אני ממש רוצה להתחתן,אבל אני פוחדת להגיד כן,זה מוקדם מדי נראה לך? כי אני יודעת שאני רוצה לעשות שנת שרות ושהשנה הזאת תיהיה משמעותית עבורי ואני יתרום בה את כולי אבל מצד שני אני גם רוצה להתחתן בע"ה בסוף שנה הבאה ואני מפחדת שזה יפגע, אני גם כ"כ פוחדת שחס"ו אני לא ימצא מישו,שחס"ו אף אחד לא ירצה אותי! פעם שהייתי קטנה היה לי חבר אבל זה חבר של חמשושיות זה לא היה בקטע הרציני ונפרדנו ב"ה והקב"ה כל כך הלך איתי באותו זמן וכ"כ כיוון אותי,בסוף השישית הכרתי בטעות מישהו ואמרנו שנצא רק עם אנחנו חושבים שזה יוביל לחתונה עם לא אז מנתקים קשר, וב
תשובה
1. בחיים של רוב בני האדם יש זמנים שבהם האדם מכוון כלפי חוץ. תרומה החוצה, נתינה, עולם חברתי שסובב את החוץ. וישנם זמנים של התכנסות פנימה. של הבטה פנימה של תחושת בילבול שבגללה צריך את העצירה מהמרוץ. את חשבון הנפש העצמי, את העיסוק בי.
נדמה לי שאת מצויה כעת בשלב השני.
אין בעיה אם אדם מצוי מדי פעם במצב הראשון ומדי פעם במצב השני.
אי אפשר רק לתת, לפעמים מרגישים מרוקנים וצריך להטעין מצברים.
2. חתונה היא עסק לא פשוט.
הוא תלוי גם באדם אחר. כל כך הרבה בנות (ובנים) מרגישים שהם יוצאים עם בנים (ובנות) וכשאת רוצה הוא לא רוצה, וכאת פוגשת אחד שהוא רוצה, את לא רוצה.
בסוף, בדרך כלל מתרחש הנס ושניהם רוצים, ומתחתנים.
יש כאלו שמתרחש הנס מיד. בנסיון הראשון. זה מדהים אבל נדיר.
מי שרוצה להתחתן "בסוף שנה הבאה" צריך לדעת שאי אפשר תמיד לתכנן. אולי תתחתני בעוד שנה.
אולי רק בעוד ארבע שנים שתמצאי את בחיר ליבך תגלי שבשנים הללו הוא לא היה בארץ, ופתאום יסתבר לך שחיכית לו אבל פשוט לא ידעת על כך.
3. נישואין צריכים להיות מתוך תחושה של השלמה פנימית. אנו לעולם לא נהיה שלמים אולם צריכים למצוא אחד שמרגישים שהוא מי שמתאים לי מכל.
לא לרוץ. לאט לאט. זה יכול להיות תוך שנה, אבל יכול להיות שלא.
אם את ממתינה לשם שמים. הקב"ה יקבל את המתנתך.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם