עורכי הדין לאור ההלכה

מותר לעוק במקצוע זה ובלבד ששומרים על טוהר המידות. ולכן אם יש תחום במקצוע שבו עוכי הדין נוהגים שרק כדי הוציאא לקוחם זכאי אז תחום זה אסור.
צ"ב דף מקורות שהכנתי בעבר.
עריכת דין / יעוץ משפטי
משנה אבות פ"א מ"ח יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וכשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:
כת"י פארמה וקאופמן למשנה: אל תעש עצמך כארכי הדיינין...
אבות דרבי נתן נוסחא א פרק י אל תעש עצמך כעורכי הדיינין כיצד מלמד שאם באת לבית המדרש ושמעת דבר או הלכה אל תבהל ברוחך להשיב, אלא הוי יושב ושואל באיזה טעם אמרו מאיזה ענין היה הדין או הלכה ששאלוני:
ר' עובדיה מברטנורא שם אל תעש עצמך כעורכי הדיינין - כאותן אנשים שעורכים ומסדרים טענות בעלי הדין לפני הדיינים. שאסור לאדם לגלות דינו לאחד מבעלי הדין ולומר לו עשה כך בשביל שתזכה בדינך, ואע"פ שיודע שהדין עמו. פירוש אחר, כעורכי הדיינין , כגדולי הדיינין. ובתלמיד היושב לפני רבו מדבר, שלא יעשה עצמו כגדולי הדיינים לדבר לפני רבו כפוסק את הדין. עורכי, לשון ערכאות של נכרים [גיטין ט' ע"ב י' ע"ב] ערכאות של בית דוד. ומפי אחרים שמעתי, אל תעש עצמך כגדולי הדיינים לכוף בעלי דינים שיבואו לדין לפניך:
תשובות הגאונים שערי צדק חלק ד שער ז סימן לב מר רב יהודאי זצוק"ל. וששאלתם: מהו אל תעש עצמך כעורכי הדיינים דינא דלא קמך בען למפסקיה ואתי בעל דין ואמר אסדרתיה קמך להדין דינא לא מיתבעי למשמע מיניה. עד הנה.
פירוש הרמב"ם לאבות פרק א משנה ח (ח) 'עורכי הדיינין' - הם אנשים הלומדים את ההתדיינות כדי שיהיו מורשים לבני אדם בדיניהם, והם משערים שאלות: אם יאמר השופט כך - תהיה תשובתו בכך, ואם יטען בעל הדין בכך - תהיה התשובה כך, וכאילו הם עורכים השופטים ובעלי הדין לפניהם, ולפיכך קראום 'עורכי הדיינין' , כאילו הם ערכו הדיינין לפניהם. והזהיר מהדמות להם, רצונו לומר שילמד אחד מבעלי הדין טענה שתועילהו, ויאמר לו: אמור כך, או: הכחש באופן כזה, ואפילו ידע שהוא עשוק, ושבעל דינו טוען עליו בשקר לפי הכרע הסברה, אין מותר לו ללמדו טענה שתצילהו בשום פנים.
רבינו יונה שם כעורכי הדיינין - ר"ל ראש כמו שאמר בבראשית רבה ועפרון יושב בתוך בני חת באותו יום מינוהו ארכי כלומר ראש הדיינין וגם בוישלח יעקב מלאכים. ארכי ראש הלסטים וגם בערוך תמצא ארכי ולשם מפרש אותו: ופי' זה הוא אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שישאלוך ותאמר להם הדינין ואחר שישמעוה ממך הולכים לדיינין אחרים לדון ויאמרו להם כבר אמר לנו ראש הדיינין כך הדין אל תעש עצמך כמותם. והרמב"ם ז"ל פי' (אחר) אל תעש עצמך כעורכי הדיינין [לא] דבר בכאן במי שמלמד טענות של שקר לחברו ולטעון בהן כי אדם זה רשע גמור הוא ולא הוצרך לומר כי אין לאדם לעשות כן כי יחשדוהו וידברו עליו כי עבירה גדולה היא אלא שמסדר לו טענותיו ועורך לפניו הדינין ומגלה ליחיד דינו שאינו ראוי לעשות כן כי יחשדוהו וידברו עליו רע וכההוא מעשה דר' יוחנן במסכת כתובות [נ"ב] דמעיקרא סבר ומבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני:
בבלי שבת קלט ע"א אמר רבי אליעזר בן מלאי משום ריש לקיש: מאי דכתיב ישעיהו נט כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה. ...שפתותיכם דברו שקר - אלו עורכי הדיינין,
בבלי כתובות נב ע"ב לקתה - חייב לרפאותה. תנו רבנן: אלמנה ניזונת מנכסי יתומין, וצריכה רפואה - הרי היא כמזונות; רבן שמעון בן גמליאל אומר: רפואה שיש לה קצבה - נתרפאת מכתובתה, שאין לה קצבה - הרי היא כמזונות. אמר רבי יוחנן: עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה. קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא, אתו לקמיה דר' יוחנן, אמר להו: איזילו קוצו ליה מידי לרופא. אמר רבי יוחנן: עשינו עצמינו כעורכי הדיינין . מעיקרא מאי סבר, ולבסוף מאי סבר? מעיקרא סבר: ישעיהו נ"ח ומבשרך לא תתעלם, ולבסוף סבר: אדם חשוב שאני.
רש"י שם כעורכי הדיינין - אוהב אחד מבעלי דינין ומטעים זכיותיו לדיין ועורך [הדין לפני] הדיינין לזכותו מיקרי עורכי הדיינין שעורך את הדיינין להפוך לבם לטובתו של זה.
ירושלמי כתובות פרק ד ה"י תני רשב"ג כל מכה שיש לה קיצה מתרפ' מכתובת', ושאין לה קיצה מתרפא' מן הנכסין. כהד' חדא איתא אתת לגבי רבי יוחנן אמר לה קצץ הוא אביד אמרה ליה לא. לא כן אמר רבי חגי בשם ר' יהושע בן לוי אל תעש עצמך כערכי הדיינין שלא לגלו' ליחיד את דינו?! יודע היה בה שהיא כשירה.
ירושלמי ב"ב פ"ט ה"ד תני רשב"ג אומ' כל מכה שיש לה קיצה מתרפא מכתובת' ושאין לה קיצה מתרפא מן הנכסים כהדא קריבתיה דר"ש בר ווא הוות חששה עיינה אתת גבי ר' יוחנן אמ' לה קציץ הוא אהין אסייך? אין קציץ מן פרניך, אין לא קציץ בעליך יהיב ליך. ולא כן תנינ' אל תעש עצמך כערכי הדיינין ומדר' חגיי בשם רבי יהושע בן לוי אסור לגלות ליחיד דינו אמר ידע הוה רבי יוחנן דהיא איתא כשירה בגין כן גלי לה. בעלה בעי הן דקצץ והיא בעייה הן דלא קצץ למאן שמעין לא לבעלה. אמ' רבי מתנייה הדא דתימר בהוא דלית דיניה עימיה, ברם בהוא דאית דיניה עימיה אמר ליה מילתא.
ריטב"א שם נב .. כעורכי הדיינין. גרסינן בירושלמי ולא כן תנינן אל תעש עצמך כעורכי הדיינין ומר ר' חגי אסור לגלות דינו ליחיד, אימר ידע ר' יוחנן דאיתתא כשרה הות בגין כך גלי לה, אמר ר' מתיא בגין דלית דינא עמיה אמר לה מילתא, וכתב הרב בעל העטור ז"ל מהאי ירושלמי ש"מ דהיכא דאי שתיק מחייב אסור לגלות דינו כי היכי דליפטר מדינא בטענתיה, אבל אי לא מסדר טענתא אלא דינא הוא דמחוי ליה מצי מחוי ליה, והא דגמרא דילן נמי לא הוה דינא עמיה דהא לא קייץ ור' יוחנן הוא דאמר לקריביה זיל קוץ. ומשום הכי אית ביה משום עורכי הדיינין כשאינו קרובו א"נ בקרובו כשזה אדם חשוב, ושמעינן מינה דכל שהוא קרובו ולא הוי אדם חשוב מותר לגלות לו דינא, ואע"ג דלית דינא עמיה אלא בטענה דאגמריה, והוא דלא ליגמריה שקרא.
מגן אבות לרשב"ץ על אבות שם אל תעש עצמך כעורכי הדיינין הזהיר אל הדיין שלא יעשה עצמו כעורכי הדיינין , הם העורכין הדין בטענות בפני הדיינין בשביל בעלי הדין. ולא בא להזהיר שלא ילמד טענות של שקר, שזה עצמו רשע גמור הוא. וכבר אמרו, אי זהו רשע ערום, זה המטעים דבריו לדיין קודם בא בעל דין חבירו. וכן אמרו, זה המשיא עצה למכור בנכסים, כרשב"ג, ..אבל בא להזהיר, שלא לגלות דינו ליחיד, כמו שאמרו בירושלמי כתובות אסור לגלות דינו ליחיד ולומר לו עשה כך כדי שתזכה בדין, ואעפ"י שהוא יודע שהדין עמו, ובעל הדין ביפוי טענותיו זוכה בדין, אסור ללמדו טענותיו. ועל כיוצא בזה אמרו בפרק שבועת העדות מדבר שקר תרחק . וכן לתת עצה לבעל הדין כדי שיזכה, וכמו שאמרו בכתובות [נ"ב ב] על רבי יוחנן בפרק נערה שנתפתתה בגמרא, לקתה חייב לרפאתה. וא"ר יוחנן, עשינו עצמנו כעורכי הדיינין . ובירושלמי אמרו [שם] על זה המעשה, ולא כן תנינין אל תעש עצמך כעורכי הדיינין , וא"ר חגי אסור לגלות דינו ליחיד, ידע הוה רבי יוחנן דהיא כשרה, בגין כן, גלי לה... ואעפ"י שיש מקצת מקומות שהדיין יכול לסייע בטענותיו לבעל דין משום 'פתח פיך לאלם' [משלי לא ט], כמו שאמרו בפרק השולח [גיטין לז ב] ובירושלמי [סנהדרין פ"ג הל"ח כא - ג], לא בכל המקומות מותר לעשות כן, כמו שאמרו בפרק חזקת הבתים [בבא בתרא מא א], מהו דתימא כגון זה פתח פיך לאלם הוא, קמ"ל. ודבר זה נמסר לדעתו של דיין ירא שמים להוציא דין לאמתו, ולא יביא עצמו לידי חשד. זה נראה פירוש עורכי הדיינין , לפי מה שנזכר ממנו בגמרא שלנו. אבל באבות דרבי נתן [פ"י הל"ב דף כב א] פירשו בענין אחר, שלא יהא התלמיד היושב לפני רבו, עושה עצמו כגדולי הדיינין היודעים הדין, אלא ידבר במה שיודע, כשואל. ולשון פירוש עורכי הדיינין , הוא גדולי הדיינין, כמו שאמרו שטר העולה בערכאות של גויים. ויש משניות שכתוב בהם כאורכי הדיינין, והוא ענין גדולה, כמו פלוני ארכן, ארכן דיגון,
ספר תשב"ץ קטן סימן תקטו ועל הדינים ששאלת איני משיב ליחיד השואל זולתי להדיינים שלא לעשות עצמי כעורכי הדיינין :
שו"ת מהרי"ל החדשות סימן קצח יסגא שלום אהובי הנעים הח"ר שמואל. מה זה תצעק אלי [אחר] גמר דין ולעשות עצמך כעורכי הדיינין , אע"ג דלאו אדם חשוב אנא עיין כתובות נב, ב ופו, א מ"מ לגבי טענת' דעלמ' היה לי להחמיר על עצמי אפי' לגבי בשרי להתעלם כ"ש לגבי אחריני, מ"מ אהבתך הזקיקה הזקיקתני לבלתי השיבך ריקם, ולפוטרך בלאו כלום אי איפשר.
שו"ת מהר"ם פדובה סימן ס והנה אף כי קשה עלי כתורמוס להשיב על טענות ריב ממון בלתי שמוע בין אחיכם אף כאשר יבא השואל לדרוש דבר תורה לבד ומראה פנים כי תורה היא וללמוד הוא צריך ומציע לפני השאלה בלשון ראובן ושמעון אשר ככה עשו ונהגו קמאי וקמאי דקמאי להשיב לשואליהם אפ"ה באשר לא נעלם ממני תחבולת בעלי הריב אשר סתירים עצה וגנבי גנובי לשאול בלשון ראובן ושמעון מיחו בי רבותי אשר נהלו אותי להנחיל תורתי בלבי ומימיהם לקקתי ככלב המלקק מן הים שלא לשמוע לקולם להשיב אמרי להם כי מתוך דברי המשא ומתן ילמדו לשקר ולפחות יסתפקו בדבר לסדר טענו' ונמצאתי בדברי כטוען ובא בהרשאה אשר לו טוב עשה בעמיו אכן בדבר שיש דררא דמצוה לא שתו רבותי לבם לחששא זו וראיה להנהגתם מרבי יוחנן דפרק נערה או רב נחמן דפרק הכותב שעשו עצמם כעורכי הדיינין בתחילת מחשבתם משום קצת מצוה דמבשרך אל תתעלם/ ק"ו שלא נשגיח לחששא לבד דלא הוברר האיסור אך ספק הוא במקום דאיכא קצת מצוה בודאי דאין ספק מוציא מידי ודאי ולא תדחה ספק איסור' את המצוה ודאית אפילו בשב ואל תעשה ק"ו מר' יוחנן ורב נחמן כנ"ל ואפילו כי חזרו בם לא חזרו רק משום אדם חשוב שאני כדאיתא אם ואולי בכיוצא בזה לא היו חוזרין וק"ו לאיש כמוני שאינני אדם חשוב שלא אחוש לחששא רחוקה ודבר זה ידמה אלי למצוה להפר מחשבות ערומים ולבטל מאורע נעשה בו קצת איסור
מורשה
בבלי שבועות לא ע"א ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו - רב אמר: זה הבא בהרשאה , ושמואל אמר: הלוקח שדה שיש עליה עסיקין.
רש"י שם ומתעבר על ריב לא לו ושמא הראשון נוח לו ונוח לפשרה יותר מזה שאינו יכול לעשות פשרה בממון אחרים.
תוס' שם כשעושה בשביל שהוא אלם ובעל טענות שמתעבר על ריב לא לו אבל כשטורח להביא לחבירו מעותיו שאין חבירו יכול לטרוח מצוה קעביד. ריטב"א זה הבא בהרשאה. אומר היה מורי הרב ז"ל דבמקום דאיכא חשש קטטה בבעלי דינין עצמם אם ידינו זה עם זה דמצוה נמי עביד מפני דרכי שלום, והיינו דתקון רבנן אורכתא אפילו למי שהנתבע בעיר.
רמב"ם שלוחין ושותפין פ"ג ה"ה וכל הבא בהרשאה הרי הוא בכלל הנאמר בהן ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו. /השגת הראב"ד/ וכל הבא בהרשאה וכו'. א"א דוקא כשהוא עם בעל דינו בעיר אחת ומרשה לאחר לתבוע את חובו אבל אם היה בעל דינו בעיר אחרת מציל ממון חבירו הוי עכ"ל.
בית יוסף חושן משפט סימן קכג וכתבו התוספות ..., והראב"ד ... ולי (תרווייהו) [נראה דתרווייהו] איתנהו דכללא דמילתא כל שהבעל דין אינו יכול להוציא מעותיו מיד הלוה מפני שאינם בעיר אחת או מפני סבה אחרת מצוה עביד להציל עשוק מיד עושקו אבל שניהם בעיר אחת ואפילו הלוה בעיר אחרת ואית למלוה דרכא עליה ואין שם סבה אחרת אז לא טוב עשה. ובהגהת אשירי (שבועות פ"ד סי' יד) כתב בשם רשב"ם דטעמא שמא הראשון נוח יותר מזה שאין יכול לעשות פשרה בממון אחרים הא למדת דהבא בהרשאה אין יכול להתפשר עכ"ל וכבר נתבאר זה לעיל בסימן זה (ס"י):
שו"ת הרמב"ם סימן רעב ...התשובה ההרשאה מגונה, כמו שאמרו אשר לא טוב עשה וכו' זה הבא בהרשאה. ושיטען (איש) אחר במקום חברו את טענותיו, הוא איסור חמור כמו שידוע, שברחו מערכי הדיינים . ועל פי אלו ההקדמות אסור לדעתי למנות מורשה, אלא כשיש הכרח, אם משום שהתובע בעיר והנתבע בעיר אחרת או משום שהתובע חולה או כיוצא בזה מן הסיבות המצדיקות. אבל כשמסתלקות הסיבות, אין מקום להרשאה, אלא יבואו שני בעלי הדין לבית דין, הואיל ואין מניעה לאיש מהם
שו"ע חו"מ קכג סעיף טו ואשר לא טוב עשה בעמיו (יחזקאל יח, יח), זה הבא בהרשאה. בד"א, כשהנתבע והתובע בעיר אחת. אבל אם הנתבע בעיר אחת והתובע בעיר אחרת, הרי זה עושה מצוה. הגה: וי"א דאין חילוק בין אם היה עמו בעיר או לא, אלא שכל זמן שהמורשה הוא אלם ובעל טענות, מתעבר על ריב לא לו, (משלי כו, יז); אבל אם עושה כדי להציל עשוק מעושקו, מצוה קעביד (ב"י בשם תוספות). י"א דאין אדם יכול לעשות מורשה שלא בפניו, דאין חבין לאדם שלא מדעתו, והרי כתיב ואשר לא טוב עשה בעמיו (יחזקאל יח, יח); ולכן אפילו אם נתרצה אחר כך בדבר, אינו כלום (מרדכי פרק מרובה).
בבלי מכות ו ע" ב דבר אחר: ע"פ שנים עדים, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן. הנהו לעוזי דאתו לקמיה דרבא, אוקי רבא תורגמן בינייהו. והיכי עביד הכי? והתנן: שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן! רבא מידע הוה ידע מה דהוו אמרי, ואהדורי הוא דלא הוה ידע.
ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א כהן גדול דן ודנין אותו.' ניחא דן, דנין אותו? וימנה ליה אנטלר?! הגע עצמך שנפלה לו שבועה ואנטלר בשבועה!!?
שולחן ערוך חושן משפט סימן קכד , א הנתבע אינו יכול למנות מורשה שיבא לבית דין וישיב בעדו לתובע, והוא ישב בביתו. ונשים יקרות שאין כבודן לבא לבית דין, משגרין להן סופרי הדיינים ויטענו בפניהם. וכיוצא בזה עושים לתלמיד חכם שתורתו אומנותו, וזילא ביה מלתא למיזל לבית דין ולערער בהדי ע"ה.
ש"ך חושן משפט סימן קכד ס"ק א (הנתבע כו' - כתב בד"מ וסמ"ע דאפי' לתובע לא התירו אלא כשהוא יושב בביתו ושולח מורשה לב"ד במקומו בכחו ורשותו משא"כ כשגם התובע בב"ד אסור לטעון ע"י מליץ שלו אלא יטעון בעצמו וכמ"ש הטור בשם הרמב"ם בסימן י"ז וע' בדברי המחבר שם סעיף ו' עכ"ל וכ"כ הב"ח דכשהוא בב"ד לכ"ע בין תובע בין נתבע אסור לטעון ע"י אחר ולפ"ז מה שנוהגין עכשיו דהתובע טוען בצירוף אחר בב"ד נגד הנתבע היה נרא' דהיינו כמ"ש הסמ"ע בסי' י"ז ס"ק י"ד וז"ל ומה שבזמן הזה נוהגים לדון לועזים ע"י מורשה שלהם הוא מפני שכל שבאו לדין לפני דיינים קבועים ה"ל כקבלו עלייהו לדון כן ואין אחר הקבל' כלום עכ"ל ואם כן ה"ה הכא אלא דלפ"ז קשה דא"כ אם הנתבע מעכב יהא אסור ועוד גם להנתבע יהא מותר כשאין התובע מעכב והרי נהגו עכשיו שאפי' הנתבע מעכב הב"ד מרשים להתובע לטעון עם מורש' ולהנתבע אין מרשי' כלל אלא נראה משום דס"ל כמ"ש הסמ"ע שם מתחל' דיש חילוק בין נותן הבע"ד כח ורשות להמתורגמן דמחשב הוא בע"ד ומותר ובין לא נתן לו כח ורשות דאסור ע"כ וא"כ מסתמא התובע נותן לזה שעומד עמו כח ורשות ולגבי נתבע לא שייך נתינת כח ורשות דאינו יכול לעשות מורשה אפ' אינו עומד בפני ב"ד ולפ"ז מ"ש הד"מ והסמ"ע וב"ח כאן דכשעומד בב"ד אפי' לתובע אסור למנות מורש' היינו כשידוע שאין נותן לו כח ורשות: