שאלה
כבוד הרב חיים רטיג שלום,
שאלתיך לפני זמן קצר: "
שאלתי היא, אם את המציאות הכל כך מורכבת שלנגד עינינו נתקשה לקבל שנוצרה באופן מקרי, כיצד נוכל לקבל שמי שיצר את המציאות - לו עצמו אין יוצר? "
והשיבות לי: "השאלה פשוטה ושוברה בצידה. המציאות הראשונה בשרשרת הבריאה, הוא האלוקים, הוא נקרא סיבה ראשונה כבר בפילוסופיה הקדומה.
אם יש בורא לבורא, הרי שהוא הסיבה הראשונה והוא האלוקים".
אלא שתשובתך לא התייחסה להיבט נוסף של השאלה והיא: אם נאמין כי ישנו יוצר למציאות והוא עילת העילות (הסיבה הראשונה להכל) אמור הוא להיות נעלה לאין ערוך מן המציאות שיצר (מסכים איתי? שהרי אי אפשר לתת ממה שאין בך/לך)
ולכן שאלתי היא: כיצד ייתכן שהסיבה הראשונה להכל (האלוקים) זהו דבר כל כך נשגב ולא דבר פשוט לחלוטין?
שהרי הרבה יותר הגיוני להניח שההעולם התפתח ממציאות פשוטה למורכבת יותר ויותר בהדרגתיות (כפי שטוענת התיאוריה של דארווין "הברירה הטבעית").
חג אורים שמח,
בתודה מראש,
ניר.
תשובה
שלום רב,
נראה לי שעניתי. תפיסת ההתפתחות מניחה שהעולם היה קמאי ופרימיטיבי ואט אט הוא מתפתח, זה יכול להיות בעולם הגשמי, בעולם של חטא שנפל, התפיסה היהודית מניחה שהעולם נברא מושלם, ונפל בחטא האדם הראשון, עלינו לתקנו ולבנות אותו, להביאו למצבו הראשון.
סיבה ראשונה היא גם הסיבה האחרונה. נקודת ההתחלה היא נקודת הסוף.
כיון שה' באינסוף לא שייך בו זמן כלל, ולא שייך לדבר אצלו על תחילה וסוף, לכן, המושלמות קיימת ומרחפת מעל העולם -הקיים בעבר בהווה ובעתיד בו זמנית. זה במציאות האלוקית המושלמת, העליונה הנעלית על העולם.
גם לפי דרווין הטבע יהיה בעל השלמות ורק העולם חסר.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.