שאלה
שלום הרב,
אני בחור דתי, לומד כיום באחת מישיבות ההסדר המוכרות ביותר בארץ. חזרתי בתשובה מעט אחרי הבר מצווה ומאז אני משתדל להקפיד על קלה כבחמורה. לא תמיד זה היה קל, בגלל עובדת היותם של בני משפחתי חילוניים, אבל ב"ה עם השנים יצרנו סטטוס-קוו של הבנה בתוך הבית... אנשים ספורים יודעים על עברי, אבל רובם המוחלט של האנשים שאני מכיר בטוחים שאני בא ממשפחה דתית (בגלל ההתנהגות ביום-יום, בישיבה וכו') - נמנעתי ואני עדיין נמנע לספר על עברי ועל משפחתי... רציתי לשאול מה לדעת הרב כדאי לעשות במקרה של התחלת קשר עם בחורה למטרה רצינית? הרי ברור שבשלב כלשהו אצטרך לספר לה, אבל אני פשוט מפחד... אני יודע שאני דווקא צריך להתגאות על כך שחזרתי בתשובה ושבמקום שבעלי תשובה עומדים וכו' אבל אני פשוט לא מצליח להרגיש/להפנים את זה, והאמת שאני גם די בטוח שהזולת לא מפנים את זה ותהיה רתיעה מסויימת ברגע שאספר זאת. כמו כן, החברים שלי שמנסים לשדך לי גם לא יודעים על משפחתי וממילא לא מספרים זאת לבחורה... מה עליי לעשות? מתי לספר? למי? אם בכלל?
אודה לרב על פירסום התשובה באתר משום שאין לי דואר אלקטרוני.. חנוכה שמח ושנזכה להדליק את מנורת הזהב בבית מקדשנו בב"א!
תשובה
ב"V
שלום לך,
יקירי.
האם שאלת את השאלה דווקא אותי בשל העובדה שאתה יודע שאני בא מרקע דומה?
בכל מקרה, שמח, שמח הרבה על הזכות הגדולה שנתגלגלה לידך. אל תרגיש "פחות" ואל תחשוב שזה צריך להשפיע על השידוך שלך. אתה צריך להרגיש שיש לך שליחות חשובה גדולה ומשמעותית.
מי שלא תרצה להפגש עמך - זו בעייתה. היא לא זכתה בך!
אבל, אתה - אין לך להסתיר זאת אלא עליך לספר זאת מבלי לחשוש.
מעולם לא חשתי - כבחור בישיבה - שנמנע ממני שידוך כשלהו בשל מוצאי.
להיפך.
ובסופו של דבר - זכיתי להקים בית עם בתו של ראש כולל חשוב ונכדה לפרשן המשנה, ר פנחס קהתי.
שמח,
המשך,
ובעז"ה תראה ברכה גדולה.
להת'
שי