סרטים ושירים

שלום וברכה!

להוריד שירים וסרטים מהאינטרנט אסור באיסור גזל/הנאה מהגזל, אלא אם כן מדובר באתרים מורשים ומסוכמים מבחינת חוק זכויות יוצרים עם האומן שיצר סרט/שיר. לראות סרטים או לשמוע שירים בצפייה ישירה פחות בעיה כי הדבר דומה להשאלת סרט/דיסק אצל חבר למטרות צפייה, דבר שאינו אסור ע"פ חוק זכויות היוצרים בד"כ. למשל ביוטוב בד"כ אם מתעוררת שאלה של זכויות יוצרים, מסירים את הסרטון/השיר מהאתר. לכן אתר יוטוב פחות בעייתי מבחינת איסורי גזל.

אני שם כאן תשובה הלכתית מפורטת ומנומקת יותר למי שרוצה להעמיק ולהבין יותר את הדין. התשובה נכתבה על ידי לפני כשנתיים. הנה השאלה והתשובה:


שאלה: האם מותר לצרוב דיסקים ולהשתמש בתוכניות שיתוף קבצים ,דוגמת e-mule? אם לא, האם יש דרכים שבהם בכל מקרה יש היתר?

תשובה: כדי לענות על השאלה עלינו לדון בג' מישורים שונים : 1. האם בצריבת דיסקים ושימוש בתוכניות שיתוף יש גזל ואיך יש בעלות על הדברים רוחניים. 2. האם להסכמי יוצרים יש תוקף מבחינה ההלכתית? 3. אם בשני המישורים הקודמים נגיע למסקנה שאין איסור פורמלי הלכתי, האם יש בצריבת דיסקים ושימוש בתוכניות שיתוף קבצים בעיה מוסרית? אע"פ ששמתי נקודה המוסרית בסוף הדיון לטובת המהלך, אך היא צריכה לעמוד בראש ולהיות המנחה העיקרית של האדם.

א. למישור המשפטי: האם יש מושג "קנין רוחני" וכתוצאה ממנו יש גזל בצריבת דיסקים ושימוש בתוכניות שיתוף קבצים?
המקור המרכזי לבעלות בדברים הרוחניים העולה לנו מדברי רבותינו האחרונים הוא דברי הש"ך בשם הסמ"ע בחו"מ ס' רצ"ב סק"לה. באותו סימן בסע' כ' פוסק הרמ"א בשם המרדכי שאסור לקרוא בספר תורה שניתן לפקדון וכפי שאסור לקרוא ממנו כך אסור גם להעתיק ממנו לעם הארץ ולתלמיד חכם מותר, מכיוון שיודע שמפקיד אצל תלמיד חכם שבודאי ילמד, לכן על דעת שילמד מפקיד. בש"ך בשם הסמ"ע עולה הסבר אחר להיתר לת"ח: נאמר במשלי פרק ו/ל "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב", על פסוק זה אומר המדרש שאין לבזות מי שגונב דברי תורה ומעתיק. כלומר יש מושג גניבה בדברי תורה אע"פ שאין בהם לכאורה שום קנין ממוני המוכר לנו בדינים הרגילים של הקניינים. מכאן יש בעלות על דברים רוחניים ויש בהם דיני גניבה ויש איסור הנלמד דווקא מההיתר המיוחד הניתן ביחס לדברי תורה. ש"ך בעצמו שם חולק על ההבנה הזאת וסובר שהאיסור נובע מדין שליחת יד בפקדון, כלומר במשהו ממשי הקיים – הספר ולא על משהו רוחני. גם פוסקים בדורות אח"כ נחלקו בענין זה כגון חתם סופר בשו"ת או"ח ח"א סימן ב מוביל קו שאין בעלות בדבר הרוחני והבעיה בהעתקה מספר התורה הניתן לפקדון היא פגיעה בערך הספר שממנו מעתיקים, שנהיה זול יותר בעקבות ריבוי העותקים. ברם חת"ס מודה שיש בכל מקרה איסור בהעתקה בלי קשר לבעלות על דבר הרוחני, כפי שמובא בשו"ת חת"ס חו"מ ס' מא, עט. שם הוא בונה איסור העתקה ותוקף זכויות יוצרים באופן כללי על דיני הסכמי האמנים ובפרט על תקנות חז"ל כגון "חרם השידוכים" ו"חרם חזקת הישוב". מצד שני פוסק המחנה חיים בח"ב חו"מ ס' מט שיש גזל בדברי חכמה. כלומר יש גזל במשהו שאיננו פיזי.
אם נלך לכיוון שיש בעלות בדבר רוחני והעתקתו נחשב לגזל, אז נשאל האם מותר להנאות ממה שכבר נגזל. והתשובה היא גם אם בן אדם בעצמו אינו גזלן, אלא רק נהנה מהגזל, כגון קונה דיסקים צרובים או מתשתמש בתוכניות שיתוף קבצים או מוריד מאתרים לא חוקיים שגנבו את התכנים בעצמם, בכל מקרה אסור גם אם התייאשו הבעלים, כפי שכתב הטור חו"מ תחילת ס' שס"ט : "אסור לקנות שום דבר מהגזלן ואסור להחזיק ידו ולסעדו בשום דבר מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עברה. והלוקח ממנו מטלטלין לפני יאוש דינו כלוקח מהגנב שאם הוא גזלן מפורסם צריך להחזירו לבעלים והוא יתבע לגזלן ואם אינו מפורסם עשו בו תקנת השוק שנוטל דמיה מן הנגזל ומחזיר לו הגזילה והנגזל חוזר ותובע מן הגזלן. ואם נתייאשו הבעלים קודם שלקוח קנה. לדעת הרמב"ם קנה גוף הגזילה ומחזיר דמיה לבעלים ולדעת ר"י אין מחזיר כלום. כתב הרמב"ם אסור ליהנות מדבר הגזול אפילו אחר יאוש והוא שיודע בודאי שדבר זה גזול כיצד ידע בודאי שבהמה זו גזולה אסור לרכוב עליה ידע בודאי שבית זה גזול אסור ליכנס בו וכל כיוצא בזה". וכך פסק שו"ע חו"מ ס' שס"ט סע' א' "אסור לקנות דבר הגזול מהגזלן ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו, שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהם מחזיק ידי עוברי עבירה ועובר על ולפני עור לא תתן מכשול, והלוקח ממנו מטלטלין דינו כלוקח מהגנב שנתבאר בסימן שנו. אסור ליהנות בדבר הגזול ואפילו לאחר יאוש, והוא שידע בודאי שדבר זה היא הגזילה עצמה". מי שקונה דיסקים צרובים, מוריד מהאינטרנט מאתרים לא חוקיים או משתמש בתוכניות שיתוף קבצים נהנה מהגזול באופן ודאי ולכן אין לו כל היתר לעשות כך כדברי הטור והשו"ע שהזכרנו למעלה. בודאי דין זה של גזל קיים רק לפי האומרים שיש בעלות בדבר רוחני, הרי אם אין בעלות גם לא תתכן הגזלה.
למסקנה בסעיף זה: יש מחלוקת פוסקים אם יש בעלות בדבר רוחני וכתוצאה ממנו מחלוקת האם בכלל בהעתקה קיים איסור גזל. ייתכן ואין כאן כלל בעלות ולכן אין גזל. אך אם יש בעלות וגזל, אז יש איסור להנאות מהגזול גם אם התייאשו הבעלים. עתה נעבור למישור הבא – הסכמי יוצרים, דין זה נהנה וזה חסר ודינא דמלכותא דינא (חוקי מדינה).

ב. תוקף הסכמי האמנים, תוקף חוקי המדינה – דינא דמלכותא דינא, דין זה נהנה וזה חסר.
הגמ' בבבא בתרא ח: "ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קיצתן". ופוסק הרמב"ם בהל' מכירה פי"ד ה"ט וה"י "רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו ואפילו בשר ולחם ולהתנות ביניהם לכל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך. רשאין אנשי אומניות לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חבירו וכיוצא בזה וכל מי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך" ברם הרמב"ם פוסק שתוקפם של ההסכמי אומנים במקרה ויש חכם לעיר בהסכמתו. כמו כן עיין בדברי שו"ע ורמ"א חו"מ ס' קנו שבו נידונים בהרחבה דיני הסכמי בני העיר, הסכמי האומנים וכד' ובאלו תנאים חלים. רואים מתוך דברי הגמ', הרמב"ם, שו"ע ורמ"א שיש תוקף הלכתי להסכמי אמנים והתניות שיכולים לקבוע והעובר על התקנות יכול אפילו להענש מדין תורה. גם חת"ס שכבר הזכרנו בשו"ת חו"מ ס' מא, עט בונה דין זכויות יוצרים על הסכמי האמנים וחרם חזקת היישוב כפי שמבואר בדברי רמ"א חו"מ ס' קנ"ו סע' ז' שהפנתי אליו למעלה. הרי בימינו אומנים מסכימים ביניהם שישנו מושג זכויות יוצרים ואין להשתמש בלא רשות ולא בדרך שהותרה ע"י אומן בדבר שיצר ויש לכך הסכמה של הרבנים, הדיינים והמדינה. לפיכך יש תוקף הלכתי מלא להסכמי האומנים מכיוון שיש עליהם גם הסכמת החכמים.
כמו כן ידוע לנו דין של דינא דמלכותא דינא כפי שהוא מופיע במקומות רבים בש"ס (כגון נדרים כח., גיטין י:, בבא קמא קיג:, בבא בתרא נד:-נה.): "אמר שמואל דינא דמלכותא דינא". כמו כן הוא גם נפסק להלכה ע"י ראשונים ואחרונים במקומות רבים בהתאם לכל דין ודין. דינא דמלכותא דינא הוא דין תורה כפי שמבואר בדברי הרשב"ם בב"ב נד:, וכך משמע מדברי הרמב"ם הל' גזילה פ"ה הי"ח וכך כתב האבני מילואים באבה"ע ס' כח סק"ב. ברם הבית שמואל באבה"ע ס' כח סק"ג סבור שדינא דמלכותא דינא מדרבנן. מדברי רש"י בגיטין י: משמע שדינא דמלכותא דינא נאמר רק במלכי גוים ולא במלך ישראל, אך רוב הראשונים, כגון הרשב"ם בב"ב נד:, הרמב"ם הל' גזילה פ"ה הי"א, המאירי בנדרים כח., הרשב"א בחידושיו בנדרים כח. ובשו"ת ח"א ס' תרל"ח סבורים שידן זה תקף בין במלך גוי בין במלך ישראל . ברם הרשב"א סבור שגם במלך ישראל הדין נאמר רק בחו"ל ולא בארץ ישראל, כגון שיש שליט ישראל בעיר מסויימת או במדינה מסויימת וכך נראית שיטת הר"ן בנדרים כח. האומר "וכתבו התוספות ודווקא במלכי עובדי כוכבים אמר דינא דמלכותא דינא, מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצוותי אגרש אותכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא, לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפין בה" – כלומר החילוק בין מלך גוי ומלך ישראל שייך בארץ ישראל דווקא ובחו"ל דינא דמלכותא דינא גם בעכו"ם וגם בישראל. ברם מדברי מהר"צ חיות בנדרים כח. משמע שדינא דמלכותא דינא שייך גם במלך ישראל בארץ ישראל וכ"פ חת"ס חו"מ ס' מד שגם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא דינא גם במלך ישראל, אע"פ שארץ לא שלו ולשבטים נחלקה, מכיוון שכל חוקיו מתקבים תושבי הארץ מרצונם ומחילה גמורה היא. חת"ס מסביר שגם הר"ן סבור כך ומה שכתב לחלק בין מלך גוי לבין מלך ישראל בא"י זה רק בדברים שמטיל בעל כורחם ורצונם של התושבים. לכן, לענ"ד, במדינת ישראל שכל אזרחי המדינה מכירים בחוקי המדינה ומקבלים אותם יש דינא דמלכותא דינא. דין זה תקף לכל דבר רק בדברים שאינם נגד תורתינו הקדושה, אלא רק לא מפורשים בה, כך פסק הש"ך בחו"מ ס' עג סקל"ט וכך משמע מדברי הרמ"א חו"מ ס' שסט סע' יא "דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה, אבל לא שידונו בדיני עכו"ם, דאם כן בטלו כל דיני ישראל". מצד שני יש לעם ישראל כוח לתקן תקנות ולקבוע דינים ועונשים כדי לקיים עולם גם אם זה לא כדין תורה כפי שמבואר בדברי הש"ך חו"מ ס' שנו סק"י על מה שפסק הרמ"א שם "דנהיגי עכשיו להחזיר גניבה אפילו לאחר ייאוש ושינוי רשות מכח דינא דמלכותא דינא". כתב הש"ך שם אע"פ שהאריך להוכיח שאין אומרים דינא דמלכותא במה שהוא נגד תורתינו, אך זה דווקא במנהג רע. המנהג של החזרת גניבה גם לאחר ייאוש ושינוי רשות הוא טוב וגם בישראל נוהגים כך אע"פ שהוא לא כדין תורה. פשוט הדבר שיש כוח ביד הדור לתקן תקנות.
עולה מהדברים הנ"ל שיש בכוח השלטון היהודי בארץ ישראל לתקן תקנה גם אם היא לא כדין תורה והיא תקבל תוקף הלכתי איתן במיוחד שהיא נעשית לצורך תיקון העולם. לכן יכולים אנו לומר מתוקף הדין של דינא דמלכותא שיש בעלות על דבר רוחני גם אם נלך בכיוון של השיטות הסוברות שמהתורה אין זה כך. גם דדמ"ד נותן לנו משנה תוקף להסכמי האומנים שבהם גם כך יש תוקף מהתורה.
בימינו כל יצירות ופטנטים מוגנים בחוק ואסור להעתיקם בין אם זה שיר או תוכנה, גם יש איסור ע"פ החוק בהעתקת סרטים ומוזיקה מהדיסקים המקוריים. ע"פ החוק אסור לשכור בדיסקים צרובים וכן אסור להשתמש בתוכניות שיתוף קבצים או להוריד מהאינטרנט מאתרים שאינם חוקיים ולא קיבלו אישור מהבעלים. נכון שהחוק הזה לא נאכף כראוי ואנשים העוברים עליו לא נענשים כ"כ, אך אין זה פוטר אותנו מהציות לו ע"פ ההלכה המחייבת אותנו לעשות כך ע"פ דין דינא דמלכותא דינא. לפי כיוון זה העתקה האסורה היא רק העתקה שהחוק אוסר, כגון לצורך מסחרי או אפילו פרטי אם זה גורם להפצת החומר בלא תשלום, אבל אין כל איסור חוקי לצרוב דיסק שנקנה לצורך גיבוי או שימוש אישי במובן שיהא דיסק אחד באוטו ודיסק אחד בבית. חוק לא מקנה היתר להעתיק בשביל חבר לשימוש פרטי בביתו. ע"פ חוק מותר להוריד מאתרים חוקיים שיש להם הסכם עם האומנים בין אם אתר לוקח תשלום על כך בין לא. פשוט הדבר שאם אומן עצמו מתיר להוריד מהאינטרנט או להעתיק שיריו או תוכנה שיצר, אז אין הדבר נאסר.
דין נוסף שיש לצרף לאיסור הוא דין זה נהנה וזה חסר כפי שהוא מבואר בגמ' בבא קמא כ.-כ:. שו"ע בחו"מ ס' שס"ג סע' ו' פסק "זה נהנה וזה חסר – חייב". בימינו אומנים ביצירת דיסק, תוכנה וכד' משקיעים כסף וזמן רב, כמו כן זו פרנסתם, לרוב, היחידה. אדם הלוקח בלא תמורה פוגע בפרנסתם של האומנים, יתירה מזו לפעמים בגלל ההעתקות והורדות מהאינטרנט הם לא מצליחים לחסות אפילו את ההוצאות שהיו להם בעקבות הוצאת הדיסק או תוכנה. פשוט הדבר שמדובר במצב של "זה נהנה וזה חסר" ויש בדבר איסור תורה.
למסקנה בסעיף זה: כפי שראינו יש תוקף הלכתי להסכמי האומנים וחוקי המדינה האוסרים העתקה, הפצה של הדיסקים , שימוש בתוכנות שיתופי קבצים והורדות מהאינטרנט.

ג. ברובד המוסרי
אומרת התורה "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ" (דברים ו/יח). הרמב"ן מפרש את הפסוק : " ועשית הישר והטוב בעיני ה' על דרך הפשט יאמר תשמרו מצות השם ועדותיו וחקותיו ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד ו למען ייטב לך, הבטחה, יאמר כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך, כי השם מטיב לטובים ולישרים בלבותם ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק טז), לא תקלל חרש (שם פסוק יד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח), ואפילו מה שאמרו (יומא פו) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר" עכ"ל. כלומר אומר הרמב"ן הקב"ה מחייב אותך ללכת ע"פ מוסר ולעשות דברי הטוב ולא לעשות דברים מגונים גם אם אינם כתובים בתורה במפורש ואין עליהם דין תורה מפורש וזה הדבר שמביא ליישוב העולם ולתיקונו.
מכאן אנו למדים שגם אם היינו אומרים שאין בעלות בדבר רוחני ואין תוקף להסכמי האומנים ודינא דמלכותא דינא לא נוהג במלך ישראל ולא בארץ ישראל וגם אם נאמר שממשלת ישראל אינה מלך ישראל בכל מקרה תורה מחייבת אותנו לנהוג בדרך הישר גם אם אינה כתובה בתורה.
למסקנה: מכל האמור יש איסור להעתיק, להפיץ דיסקים, להוריד מהאינטרנט ולהשתמש בתוכניות שיתוף קבצים וכד'. אז באיזה אופנים כן מותר? לענ"ד, בדבר שאין החוק אוסר אין איסור העתקה וזה מכמה סיבות: א. גם אם יש בעלות על דבר שאינו גשמי – אומנים לא דורשים יותר מאשר החוק דורש ומתירים מראש בכל המקרים שהחוק מתיר, ב. גם מבחינת הסכמי האומנים – זהו ההסכם בעצמו, ג. מבחינת דינא דמלכותא דינא - זהו החוק של המדינה ובודאי שאין צורך לעשות יותר מאשר החוק דורש, ד. מבחינת זה נהנה וזה חסר – כפי שכבר הוסבר בסעיך א' האומנים מסכימים עם החוק ולכן אינם חסרים במקרים שהחוק מתיר, ה. גם מבחינה המוסרית אין בעיה כי האומנים מסכימים ומקבלים שכרם המגיע להם ע"פ החוק.
כמובן שאין איסור להוריד מאתרים הרשמיים של האומנים דברים שהם מרשים באופן מפורש או לחילופין להוריד מהאתרים בתשלום , המעבירים את הכסף לאומנים ויש הסכמה ביניהם.

בברכה,

חיים בריסק