שאלה
ב"ה
אני לומדת כרגע קורס בספר עמוס ונתקלתי בשאלה שמאוד מציקה לי באחד הפרקים. לא מצאתי תשובה ראויה בין הפרשנים וחשבתי שאולי תוכלו לעזור לי או לתת לי הכוונה כלשהי.
בפרק ח', פסוקים י"א-י"ג, כתוב כך: (הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב, בָּאָרֶץ: לֹא-רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא-צָמָא לַמַּיִם--כִּי אִם-לִשְׁמֹעַ, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה. (יב) וְנָעוּ מִיָּם עַד-יָם, וּמִצָּפוֹן וְעַד-מִזְרָח* יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת-דְּבַר-יְהוָה, וְלֹא יִמְצָאוּ. (יג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת, וְהַבַּחוּרִים--בַּצָּמָא"
השאלה שלי היא כזאת: מדוע בפסוק י"א הקב"ה טוען שהוא לא מעניש את עמ"י ברעב, של חוסר מים, הוא כותב במפורש ולא צמא למים, אלא צמא להימצאותו של הקב"ה, וכך גם פסוק י"ב מדבר על צמא להימצאו של הקב"ה מעין צמא נפשי. אז אנילא מבינה מדוע רשם בפסוק י"ג שהצעירים - הבתולותת והבחורים מתים בצמא - שכל הפרשנים טוענים שזהו צמא ממשי, צמא למים.
אנילא מבינה כיצד ייתכן, ש-ה' אומר שהוא לא מעניש אותם בכך, ובסוף הם מתים בעקבות הצמא?
אשמח אם תוכלו לעזור לי כמה שיותר מהר.
תודה רבה.
תשובה
חלק מן הפרשנים הקלאסיים מתייחסים להערה זו, ולכן מבארים את פסוק י"ג בשני אופנים שונים.
ראב"ע, האברבנאל, ורד"ק מייחסים את עלפון הבתולות והבחורים בצמא, לאותו צמא לדבר ה' שנאמר בפסוק י"א.
המלבי"ם הולך בדרך אחרת, ואומר שהימים שיבואו לא יהיו כמו הימים בהם יצאו לגלות והיה רעב ללחם וצמא למים כפשוטו, אלא יהיו רעב וצמא אחרים.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם