סמכותו של התלמוד

לשואלת שלום רב.
זוהי אכן שאלה גדולה וארוכה. אענה בקיצור.
עם ישראל קיבל בסיני תורה שבכתב עם תורה שבע"פ. וכך מתואר בחז"ל, שכאשר הקב"ה היה מכתיב למשה קטע מסויים, היה מוסיף ומפרש לו אותו. ואז היה משה אוסף את בני ישראל ומלמד אותם את הכתוב ואת פירושו. (יש תיאור מפורט של שלבי הלימוד וכו'). ואח"כ, כאשר היתה מתעוררת בעיה היו באים למשה לשאול אותו, והוא היה מלמד אותם. ואם זהו מקרה חדש, היה מסיק דבר מתוך דבר ומלמד אותם. החיוב ללכת לבית דין ולשאול אותם, מופיע אח"כ בתורה בתור דין מחייב "לא תסור מכל אשר יורוך ימין ושמאל". ודרשו שם חז"ל, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל.
הרמב"ם מונה 5 סוגי תורה שבע"פ שבסמכות חכמים. שלושת הסוגים הראשונים הם פירושים לתורה (מסורת, לימוד ב-13 מידות, הלכה למשה מסיני). השניים האחרים הם הגזרות והתקנות שבסמכותם של חכמי כל דור להוסיף.כל אלה הם תורה שבע"פ שאנו מחוייבים בה.
במשך שנים רבות עסקו החכמים בלימוד תורה, בבית מדרש ובבתי דין, והעבירו אותה לתלמידיהם.בשלב מסויים בא רבי יהודה הנשיא וכינס את פסקי ההלכות המקובלות בזמנו וערך אותם בספר אחד מחייב. זה המשנה. במקביל המשיכו חכמי ישראל לדון וללמוד את הדינים הנ"ל ועוד רבים אחרים. בשלב מסויים החלו לסכם, לכנס ולערוך את כל הדיונים, הפסקים וההלכות שעלו בדיוני החכמים ולכותבם בספר אחד. זה הגמרא. למעשה הגמרא היא הסיכום המקובל והמחייב של כל הדיוניםשנערכו עד אז.מכאן ואילך קיבלו על עצמם כל החכמים שזה יהיה הספר המחייב, וכל העם קיבל על עצמו ספר זה. לכן כל חכם מאז לומד את התלמוד, מנסה לנתח מהי דעתם של התנאים והאמוראים ופוסק על פיה. אבל בכל אופן, אף אחד לא מעיז לחלוק על התלמוד.
עד כאן בקצרה. אם זה לא מספיק תשאלי שוב.
בברכה
אפי קיציס