שאלה
בסיום של פרקי שירה מדובר על עורות של כלבים שמשמשים לצרכי קודש. למה הכוונה?
"רבי ישעיה תלמידו של רבי חנינא בן דוסא התענה חמש ושמונים תעניות, אמר כלבים שכתוב בהם והכלבים עזי נפש לא ידעו שובעה יזכו לומר שירה. ענה לו מלאך מן השמים ואמר לו ישעיה עד מתי אתה מתענה על זה הדבר, שבועה היא מלפני המקום ברוך הוא מיום שגילה סודו לחבקוק הנביא לא גילה דבר זה לשום בריה בעולם, אלא בשביל שתלמידו של אדם גדול אתה, שלחוני מן השמים להזדקק אליך, ואמרו כלבים כתיב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם, שכותבין בהם תפילין ומזוזות וספר תורה, על כן זכו לומר שירה. ומה ששאלת חזור לאחוריך ואל תוסיף בדבר הזה עוד, כמו שכתוב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו:"
תשובה
בסד
שלום רב
הסוד הגדול הוא ..כי לכל רע בעולם יש גם מבט של טוב.
אפילו לכלבים ..יש פן חיובי.
והפן החיובי הנמצא בצד הקדושה הוא כי מצואתם מפקים חומר חזק המשמש בן השאר גם להחלקת קלפים לכתיבת סתם.
אין אנו יודעים היום כיצד הפיקו חומר זה אבן כנראה שבזמן התלמוד כולם ידעו.
בברכה
אגב כך מוסבר בזוהר ובקבלה את סוד הגאולה ודור "עקבתא דמשיחא"...["פני הדור כפני הכלב].."
"דור שבן דוד בא ",הוא משול לכלב,שיש בו גם פן חובי. יש לדור יכולת ויש לו נשמה גדולה המתגלת רק לאחר הסרת החיצוניות רק לאחר מות הכלב מפקים ממנו חומר לצורכי קודש ..גם הדור הזה הקודש מוסתר בו.
([עיין הסוף איגרת תקנ"א של הרב קוק זצ"ל.)]
יהי רצון שיתגלה ויעלה ויבא המשיח ונזכה לראות את החיוב שבדור אמן.
בברכה