נשים ויהדות

לשואלת שלום רב.
יש במאמר הנ"ל עירוב עניינים, בוטות ופרנויה מיותרת. צריך לדון בענין ביושר ובנחת. מה הקשר בין צניעות לבין "טרף קל"? האמנם התופעה מיוחדת לציבור הדתי והצנוע ולא קיימת אצל מי שאינו צנוע? ומאיפה צמח הענין של "פחד מכוחן של הנשים"? ובכלל, הכעס על ריבונו של עולם על "דיכוי הנשים" לא במקום.
כל נקודת המבט מעוותת ומבולבלת. את צריכה לשאול את עצמך קודם כל מה תפקידנו בעולם? לשם מה נבראנו והגענו לפה? "ועתה ישראל מה ה´ אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה´ אלוקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה´ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך..." ובמקום אחר "...לאהבה את ה´ אלוקיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו..." כלומר ייעודו של האדם לעשות את רצון ה´, לעובדו , לאהוב ולירא אותו, והשיא – לדבוק בו. בכל זה אין הבדל בין איש לאישה. כל אחד ע"פ מעשיו, מאמציו, עבודתו ויראת ה´ שבליבו יכול לזכות לדרגות הגבוהות ביותר של קדושה ודבקות בה´. והשיא נבואה. וכך כתוב בספר תנא דבי אליהו – "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקודש שורה עליו". כלומר בכך אין הבדל ויתרון לזה על זו או להיפך, אלא הכל תלוי באדם עצמו, וכל אחד יכול להגיע לדרגות העליונות ביותר. ואכן אנו מוצאים נשים רבות שזכו לנבואה.
וכך אומרים חז"ל על דרגתם הנבואית של שרה ואברהם – "אברהם טפל לשרה בנבואה". כלומר דרגתה הנבואית הייתה גבוהה משלו! אנחנו קוראים בתנ"ך הרבה על פעולותיו של אברהם, מלחמות, משא ומתן והשיא – עקידת יצחק. ואעפ"כ שרה השיגה בנבואה יותר ממנו, ולכן נצטווה לשמוע בקולה. רואים כאן שיש הבדל בין השלמות האישית לפני ה´ והדבקות בו, לבין האחריות לפעול בעולם, להשפיע על העולם כולו את אור ה´. ואכן בכך עוסק אברהם מאז כניסתו לארץ – הולך ובונה מזבחות וקורא שם בשם ה´, ומשפיע. (ולכן דווקא האבות נקראו "מרכבה לשכינה" כלומר הכלי לגילוי והופעת שם ה´ בעולם).
לכן בתחום הפנימי, החשוב באמת, כלומר מעמדו של האדם לפני האל, קרבתו אליו ודבקותו בו, בכך אין האישה נחותה או ריקה כלל.

חז"ל לא התעלמו מקיומן של נשים ומעמדן, ולא מיכולתן להגיע לרמות העליונות ביותר. ובמקום אחר הם אומרים שבזמן הנבואה היו 600 אלף נביאים ונביאות. ואין כאן שום חלוקה בין הגברים לנשים. אמנם נבואות שנכתבו בפועל היו 48 נביאים ו- 7 נביאות, כיון שנשים בד"כ לא עמדו ברחובות וזעקו נבואות.

יחד עם זה, יש את עניין הצניעות. התורה רצתה שהחברה תהיה ערכית ורוחנית, שאנשים לא יעסקו כל הזמן בגופם, במיניות שלהם, אלא בדבקותם בה' והדרך לזה. ולכן נקבעו כללי צניעות. כללים אלה לא נועדו לדכא ואכן אין הם מדכאים. האם בזה שאישה אינה הולכת עירומה ברחוב זה הופך אותה למדוכאת? האם בזה שגברים ונשים לומדים במוסדות נפרדים יש כאן דיכוי? האם בזה שאישה עושה ש"ל במקום צבא זה דיכוי? אני לא חושב כך, שהרי זה אינו פוגע בייעודך העיקרי - להדבק בקב"ה ולהגיע לדרגות גבוהות ביותר של קדושה.
לכן ברור שהקב"ה לא רצה "לדכא חצי מאוכלוסיית העולם", להיפך, גם הן מיועדות לנבואה.
אני חושב שכשמסתכלים על החיים במבט אמוני יהודי, העצבנות והכעס נחלשים ונעלמים, ובמקומם מגיע שמחה, אהבת ה' ועבודת ה' אמיתית.
בברכה
אפי קיציס