נשואין וכיבוד הורים

שלום לך, שירה.
את מעלה שאלה כבדה מאד, ורצינית מאד, והרבה הרבה מתלבטים בשאלות דומות. בחברה שלנו, היום, בארץ ישראל, לא גרים בשיטת ה"חמולות" אלא בשיטה ה"גרעינית", כאשר הילדים מתרחקים ממקום מגורי ההורים, וכשההורים מזדקנים, וזקוקים לעזרת הילדים- עזרה יומיומית בפעולות הדורשות מאמץ פיזי, או עזרה מנטלית, של דיבור ושיחה כדי למלא את "חלל" היום של ההורים, מתעוררת בעיה אמיתית. והתורה הרי דורשת מאיתנו לכבד את ההורים, ו"כיבוד הורים" זו הדאגה לעזרה הפיזית ("איזה הוא כיבוד? מלבישו, מנעילו, מאכילו, מכניס ומוציא...")
הורים לא יכולים לדרוש מילדיהם הבוגרים לבוא אליהם על מנת לכבד אותם.
על הילדים מוטלת החובה לבוא אל ההורים ולכבד אותם.
(ככלל, התורה איננה בנויה על "זכויות", אלא על "חובות"., כאשר ממילא, אם מי ש"חייב" ממלא את "חובתו", הרי יש מי שנהנה מכך...)
אני מבין מדברייך שאימך הינה אלמנה כבר הרבה שנים. אינני יודע מה מצבה הבריאותי והמנטלי של אימך. אם באופן כללי היא בריאה, הרי, עדיין, יש חשיבות לבקר אותה אחת לכמה זמן, כדי להביא לה מעט שמחה, מעצם המפגש, והשיחה איתה.
הצורך הזה תלוי באופי של חייה של אימך: האם יש קרובי משפחה אחרים שנמצאים לידה, חברות/ שכנות/ פעילות ב"מועדונית", וממלאים את חייה בקשר משמעותי וכו', או שמא לא.
התיאור שלך לגבי ההתערבות של הדודה, נשמע מאד לא טוב, והשאלה היא, מה המניע להתערבות שלה. אולי היא מרגישה שהעול של הדאגה לאימך מוטל עליה, ואת, לטענתה, "בורחת" מהעול הזה, ומפילה אותו עליה, וזה מכעיס אותה...
השנים הראשונות של חיי הנישואין שלכם, חשובות מאד לבניין הזוגיות שלכם, ואתם נדרשים להרבה חכמה ותבונה, כדי לכלכל את "חלוקת השבתות" בצורה נכונה ונבונה: לא לוותר בשום אופן על שבתות שלכם בביתכם, לא לוותר על הצרכים הבסיסיים של הזוגיות שלכם, ומצד השני- לא לשכוח את אמא.
שבי לשיחה עם אישך, על הנושא החשוב הזה, ואולי תמצאו "נוסחה" מתאימה, כמו, לדוגמה: שבת אחת מתוך שלש שבתות, או מתוך ארבע, אתם נוסעים לאימך, או ביקורים באמצע השבוע, כאשר אינכם מגיעים לשבת, וכו'.