שאלה
שלום אני בת 18 ויש בחור בן 19 וחצי שאיתו אני בקשר. לפני מס' שבועות נפלנו ועברנו על שמירת נגיעה. מיד לאחר מכן דיברנו על הטעות שעשינו. אולם לא עבר זמן ומצאנו עצמנו באותו מצב. לאחר הפעם השלישית לקחתי הפסקה של שבוע ולא דיברתי איתו הייתי מאוכזבת מעצמי (שכן אני מאוד הקפדתי בנושא ותמיד הסברתי את האיסור לאחרים) השבוע הזה היה מאוד קשה לי ומיוחד לו. היה לי ברור שזה לא יקרה יותר וכבר חשבתי על דרכי תשובה. אולם זה קרה שוב! לאחר הפעם הזו דיברנו הכי גלוי שאפשר והגענו להחלטה ברורה שיותר אסור לנו לעבור על זה. אתמול זה קרה שוב. אני לא יודעת מה לעשות. זה אפילו לא קשור לייחוד מכיוון שזה קרה גם בגנים ציבוריים כשמסביב היו אנשים. אני רוצה לעשות תשובה אך אני לא יכולה מפני שאני נופלת שוב ושוב. אני אפילו לא יכולה להסביר את זה. כל פעם ברור לי שכלום לא יקרה וזה קורה בכל זאת! אני קרועה מבפנים כי אני יודעת שאי אפשר להמשיך כך. אולם מה עלי לעשות לנתק את הקשר? זה ממש בלתי אפשרי, מה גם שאני מעוניינת בו, וזהו קשר טוב. הבחור לומד בישיבת הסדר והוא מתגייס באב עד עכשיו קיוותי איכשהוא שאולי זה יפתור את הבעיה אך אני מתחילה להטיל ספק בכך, כי אולי זה יעשה פעולה הפוכה ויגרום למשיכה להיות חזקה יותר כשנתראה פעם.
א.מה עליי לעשות עם הקשר?
ב.האם יש דרך לעשות תשובה? למרות שעברתי את אותה עבירה שוב ושוב? האם אין זו צביעות?
ג.ומה אפשר לעשות בכדי למנוע מהמצב לחזור ולשנות?
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
הקשר והמגע הגופני בין איש ואשה שאוהבים היא מאוד טבעית ומאוד בסיסית, כך ברא הקב"ה את עולמו.
יחד עם המשיכה הזו נתן לנו הקב"ה גם חכמה וגם תורה וגם יכולת לשלוט על עצמינו לכוון את עצמינו אל הטוב.
היכולת הזו אינה קבועה. יש מצבים שזה יותר קל לשלוט ויש מצבים שיותר קשה. יש כאלה שמסוגלים לשמור על עצמם ביתר קלות ויש כאלו שלא. הגמרא אומרת שהיכולת הזו אינה מעידה על מעלה יותר גדולה או חסרון. יצר חזק אינו חיסרון.
החסרון מתחיל ברגע שאדם יודע את כוחותיו ומגבלותיו ולא רוצה להאמין במוגבלתו. זה "שקר העצמי" שנובע מכך שאנחנו לא מוכנים להאמין בכך שאין לנו שליטה על עצמינו.
חכמינו אמרו "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" ומטרתם באמירה זו היתה לא לשבור אותנו אלא לכוון אותנו לשים גבולות ולהרחיק את עצמינו מסביבת הנפילה.
זה טוב מאוד שאת יודעת שאתם לא יכולים להתגבר - זה לא בושה. הבושה היא ליפול שוב ושוב. ואם את שואלת ורוצה להמנע מנפילה - את בדרך הנכונה.
זו לא בושה להודות בזה. הבושה היא במי שמשקר את עצמו ואומר "[אני] לא אפול" ובסוף הוא נופל.
[מסקנה - לא ללכת לגנים ציבוריים לא ביום ולא בלילה, לא ביום חול ולא ביום שבת.]
אם אתם לא חושבים כלל להתחתן - אין לכם כלל סיבה להפגש.
אם אתם רוצים להתחתן והחלטתם שאתם מתאימים זה לזו - תמעיטו בפגישות שעד החתונה למינימום.
אם אתם רוצים להתחתן בקרוב ועדיין לא החלטתם סופית שאתם מתאימים זה לזו - עליכם להפגש רק עם "שומרים" (חבר או חברה, מישהו שרואה אתכם ואתם מתביישים ממנו). כך היו עושים פעם, ואע"פ שזה נשמע מאוד "מיושן", יותר טוב לאדם שיחשב "מיושן" כל ימיו בעולם הזה ולא יהיה "רשע" שעה אחת לפני הקב"ה בעולם האמת.
בהצלחה רבה!