נס או דרך הטבע

לפני הכל אני מאחל לבעלך היקר רפואה שלמה לאלתר. חז"ל אומרים שהתורה נתנה לרופא רשות לרפא. לרפא יש לרופאים רשות אבל לא לייאש.

מצד טבע האדם יותר קל לבחור צד אחד וללכת איתו עד הסוף. יותר קל לבחור בדרך של טבע ולעשות את כל ההשתדלות בלי לצפות לשום ניסים או להניח לכל השתדלות ולסמוך רק על הנס. אבל מה שאנחנו מסוגלים ונדרשים כיהודים לעשות, זה להחזיק את שני הצדדים גם יחד. מצד אחד לעשות כל השתדלות נדרשת, ומצד שני להאמין שברגע אחד הכל יכול להתהפך לטובה ובעלך היקר יכול להתרפא לגמרי ולהאריך ימים כמו שקרה כבר לרבים. מצד אחד לקחת בחשבון חס ושלום את הכי גרוע ומצד שני לקוות להכי טוב.

הידיעה שהחיים עלולים להסתיים בקרוב מפחידה וכואבת אבל האמת הפשוטה היא, שגם החיים של אדם בריא לגמרי יכולים להסתיים במהירות, ואפילו בלי הודעה מוקדמת, אם על ידי תאונה או מחלה חס ושלום, או כל דבר אחר. תכלית החיים, בכל מקרה, שווה גם למי שמת בקיצור ימים חלילה וגם למי שהאריך ימים ושנים.

הנה דבריו של רבי נתן בעניין זה:
"כי זה ידוע ומובן לכל שהעולם הזה אינו כלום, הבל הבלים, אין בו ממש וכמו שהתחיל קהלת ספרו "הבל הבלים" וחזר ואמר "הבל הבלים הכל הבל". וכן דוד אמר (תהלים קמ"ד) "אדם להבל דמה ימיו כצל עובר" וכמו שפירשו רז"ל (בראשית רבא פרק צ"ו) לא כצילו של דקל אלא כצל של עוף הפורח. וכן באו כל חכמי אמת וצועקים עניין זה בכמה וכמה לשונות אין מספר. ואפילו כל חכמי אומות העולם מודים על כל זה. כי הלא רואים בעין שימי חיינו הבל והאדם מת בכל יום, כי היום והשעה שחי לא יהיו עוד, ועל כן מתחיל יום המוות מיום היוולדו. ובוודאי אי אפשר להכחיש ולהעלים שהעולם הזה הבל הבלים. ולא יישאר כלום ממנו ומתאוותיו ומכספו וזהבו, כי אם מה שהתייגע וטרח בשביל התכלית הנצחי שהוא לעשות רצונו יתברך" (ליקוטי הלכות ברכות השחר ה' ע"ד)

רובנו מתנהגים כאילו נחיה כאן לעולם ויש זמן ומקום לקנאה ותאווה וכבוד. אבל מי שתופש שימיו באמת קצרים וחולפים במהירות עצומה - יכול להרוויח משהו עצום – לייקר כל יום ורגע של חיים ולתת את הלב והדעת לדברים האמיתיים: קשר אמיתי וכנה עם האנשים הקרובים לו, התחזקות בתורה ותפילה ומעשים טובים, חשבון נפש ותשובה על כל דבר שאינו ראוי.

למעט מאד אנשים מודיעים מתי יעזבו את העולם ורבים עוזבים אותו בחטף וללא הכנה. במקרה שאדם יודע שהסוף קרוב, זו מתנה מיוחדת משמיים לאפשר לו להכין את עצמו כראוי לקראת דרכו האחרונה.

כך כותב המדרש רבה בעניין זה: "אמר רבי יהודה בר סימון: יצחק תבע יסורין. אמר לפניו: ריבון כל העולמים, אדם מת בלא ייסורים מידת הדין מתוחה כנגדו. מתוך שאתה מביא עליו ייסורים אין מידת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל. מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין וכיון שעמד יצחק נתן לו ייסורים: "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה". יעקב תבע את החולי. אמר לפניו: ריבון העולמים, אדם מת בלא חולי ואינו מיישב בין בניו. מתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מיישב בין בניו. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל (בראשית מח) "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה". אמר רבי לוי: אברהם חידש זקנה. יצחק חידש יסורים. יעקב חידש חולי. חזקיהו חידש חולי שיתרפא. אמר לו: העמדת אותו עד יום מותו. אלא מתוך שאדם חולה ועומד חולה ועומד הוא עושה תשובה. אמר לו הקב"ה: חייך, דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל ההוא דכתיב (ישעיה לח) "מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו" (מדרש רבה פרשה ס"ה פסקה ט')

מכלל הדברים למדנו שחולי לפני הסוף מאפשר ישוב הדעת ופרידה מיושבת מבני הבית. ועוד למדנו שאם אדם עושה תשובה יש אפשרות שיקום גם מחולי קשה.

ועל זה צריך להתפלל: מצד אחד לבקש ברחמים רפואה שלמה לאלתר וחיים ארוכים וטובים, סיוע ועצה טובה לבחור את הרופאים ודרכי הטיפול המועילים והקלים ביותר, וכמו כן לקבל רשות משמיים לעשות תשובה אמיתית ולתקן מה שצריך לתקן. ומצד שני, אם חלילה נגזר מה שנגזר, לבקש זכות למלא את הזמן שנותר באופן הכי טוב וקדוש שניתן, שישאיר רושם הכי טוב וקדוש בבני הבית ובכל העולם.

מצד אחד לעשות תשובה ולהתחנן לביטול הדין ומצד שני לקבל את הדין באהבה. וקבלת הדין באהבה היא בעצמה המתקת הדין עצומה.

יהי רצון שיתהפך הכל לטובה ולברכה, לרפואה ולישועה שלמה לאלתר בגוף ונפש.
ארז