שאלה
שלום!
בזמן האחרון התחלתי להתלבט האם לצאת מן הארץ או לא.
שאלתי כמה רבנים והם אמרו שיש כמה שמתירים אבל בעיקרון זה אסור וממש ממש כדאי להימנע מזה.
והייתי רוצה לדעת מדוע?
כמה אמרו לי שזה מקלקל את הנפש להיות שם, אבל האם זה עד כדי-כך? כל רצוני הוא רק לנסוע לטייל ולחזור ואני יודעת בבירור שאני רוצה לחזור כי ברור שאני מעדיפה את ארץ ישראל מכל הארצות! בימים עברו אני מבינה מדוע אסרו, בגלל כל הסכנות שהיו בדרכים היה חשש שהאדם יישאר בחו"ל אבל היום זה כ"כ פשוט ואני ממש רוצה לדעת למה זה בכל זאת אסור או שעדיף להימנע מכך. ודבר נוסף- הרי ה' ברא את הכל אז בסה"כ אני הולכת לראות את נפלאות הבריאה...
אז למה זה אסור?
טל.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך טל.
כיוון שביררת כבר את הפן ההלכתי, אשתדל לעסוק דווקא בפן הרוחני של השאלה.
ובכן, ראשית צריך להדגיש שהאמונה מפגישה אותנו עם קיומו של מימד נוסף על המימדים שאנחנו קולטים בחושינו - המימד הפנימי, שהוא עולמו הרוחני של האדם, אותו עולם שמעניק לחיי האדם משמעות נאצלת ומבדילו מיתר בעלי החיים, ומימד זה הוא באמת העיקרי בעולם. אני מדגיש זאת משום שתשובתי עוסקת במימד זה. מי שיוצא מהארץ בד"כ לא מרגיש שום שינוי, אלא אם כן הוא כבר זיכך את אישיותו, עד שהוא מסוגל להיות מודע גם לתהליכים רוחניים עדינים.
כיוון שאנו עוסקים במימד נסתר, ננסה להשתמש באמצעי המחשה מן העולם הנגלה לחושינו: אבי מורי הוא חקלאי, ובין השאר הוא מגדל גמבות בחממות, החממה נותנת לגמבה את תנאי האקלים שלהם היא זקוקה, ואכן הגמבות יוצאות מדהימות ביופיין ובטעמן. אבל, נסי טל, להוציא את הגמבות מן החממה ולגדלן במקום אחר, ותראי שהתוצאה תהיה עגומה ביותר, והפער בין הגמבה שגדלה בחממה, לבין הגמבה שגדלה מחוץ לה יהיה גדול ביותר.
כך גם אנחנו, עם ישראל מקושרים בנימי נפשנו לארץ-ישראל, כשאנחנו נמצאים במקום אחר אנחנו קמלים (מבט הסטורי לאחור, לתקופת הגלות מוכיח זאת, למרות שגם שם חיינו ויצרנו, אבל אין להשוות את חיי היצירה פה בארץ, למה שהופיע בגלות), אולי קשה לראות את זה בחוש, אבל לנו יש תורה שפותחת את עינינו לעולם הפנימי, משחררת אותנו מהאומללות שבשיעבוד לעולם הנקלט בחושים בלבד, ומובילה אותנו אל העתיד שבו נהיה כולנו מודעים לאותו עולם פנימי עמוק. ומה שכתוב בתורה לגבי יציאה לחו"ל, הרי כבר ביררת אצל פוסקי ההלכה.
נכון שהיציאה לטיול, אינה דומה למגורים "קבועים" בחו"ל, אבל גם היא גורמת את נזקיה הרוחניים, גם אם אין הדבר מורגש. אפשר לקרוא את לבטיו הגדולים של הרב קוק זצ"ל, כאשר היה צריך לצאת לחו"ל לצרכי הציבור, הוא ממש נקרע בין הדרישה הציבורית, להתקוממות נשמתו כנגד היציאה מא"י. האם היית מוכנה ללכת למקום שבו יש אויר מזוהם, משום שתינזקי ותחלי , חלילה, "רק קצת"?! למרות שאין אנו יכולים לראות זאת, ברוחניות הדברים מאוד מדוייקים, ופגימה קטנה יוצרת נזק גדול.
אשרינו שזכינו שאנחנו חיים בארצנו כעם חופשי, לא נוותר על אף רגע של נשימת אוירה, והתהלכות בדרכיה. את נפלאות הבריאה אפשר לראות כאן, ארצנו מכילה מדגם מייצג מרוב נופי העולם. "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צען מצרים" (ע' שם ברש"י).
אריק,חברים מקשיבים