שאלה
שלום,
אני דתיה ויש לי חבר חילוני. כל אחד ממנו מאמין בדרכו באופן מוחלט, אך שנינו מכבדים את הדרך והאמונה אחד של השני.
בעיקרון, הוא צריך לוותר או יותר נכון לעשות הרבה דברים שלא לפי דרכו, מכיוון שאני בתור דתיה לא יכולה לוותר (כמו למשל: אם הוא רוצה שאני אוכל אצלו, הוא מכין את כל האוכל בכלים חד פעמיים, או מקופסאות שימורים וכדומה).
אני מאוד מעריכה אותו על כך שהוא עד עכשיו לא מתלונן, ומקבל על עצמו דברים, כדי שאני אוכל להמשיך לחיות לפי אמונתי.
אחד מהמעשים שהוא עשה, היה ללכת אלי בשבת, כי לא הסכמתי שהוא יסע אלי. ההליכה מהבית שלו לבית שלי היא בסביבות שעתיים, ויש גם את ההליכה חזרה...
לפני יומיים הוא נשבר, ואמר לי שממש קשה לו. הוא חוזר כל פעם מהצבא לסוף שבוע, עייף ותשוש, והדרך היחידה שלו לראות אותי, זה ללכת ארבע שעות...
רציתי לשאול האם יש התרים מסויימים בקשר לנסיעה בשבת מהסוג הזה? האם אני יכולה לומר לו שאני מעדיפה שילך, אבל אני לא אכריח אותו?
ראיתי כאן תשובה לשאלה אחרת שמאפשרת שקרובי משפחה חילונים יבואו בשבת, מחשש לשנאת היהדות והדת, האם המקרים דומים?
בתודה
תשובה
מבחינה הלכתית, אכן אם את אומרת לו שאת מעדיפה שילך וכן שיש לך מקום בשבילו קרוב אלייך יותר (לא בביתך כי אז ישנה בעיית הצניעות!) שלא יצטרך ללכת כל כך הרבה ועדיין הוא החליט ליסוע הרי את עשית את שלך וזו כבר לא אשמתך שהוא חילל שבת.
כמובן שכל זה רק כשבלתי אפשרי אחרת, אך אם ניתן לדחות את הפגישה למוצ"ש או בשעון קיץ ליום שישי זה עדיף.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם