שאלה
שלום כבוד הרב!
נאמס לי... אני כל הזמן נופלת.. אני כבר מרגישה שאני עושה מעצמי צחוק ואני אפילו לא מעיזה לבקש עזרה מהקב"ה כי אני מרגישה שהוא כועס עליי, וככה אני מרגישה שאני מתרחקת ושהוא בכלל לא רוצה את התשובה שלי נמאס לי להעמיד לעצמי יעדים ולא להגיע לרבע מהם..
יש לך פיתרון איך בכל זאת להתחזק, ולהמשיך להאמין?! אני מרגישה שלא מגיע לי יחס מהקב"ה.. וזה עושה אותי עצובה אני מרגישה שאני לא שווה כלום בלי האמונה בו! אני הכי אוהבת לבכות לקב"ה כשעצוב לי לומר לו תודה שאני שמחה ושקרה לי משהו טוב, והיום אני כבר מרגישה לא בנוח לפנות לקב"ה אחרי החטאים שלי..
אשמח לתשובה שתעזור לי!
תודה רבה רבה!!
תשובה
שלום וברכה
זה בדיוק הזמן לעשות שינוי גדול.
בך. באמונה שלך.
להפסיק להתייחס לקב"ה כמנהל חשבונות וכפנקסן היושב ורושם כל הזמן נקודות טובות ונקודות רעות.
להתחיל להתייחס לקב"ה כמו שכתוב בתורה – כמי שאנו חייבים ללכת אחריו, להידבק בו, לעשות את מצוותיו ולהתקדש בקדושתו.
כיוון שרואים כך את המקום של הקב"ה בעולמנו הפנימי – עולים ומתקדמים אליו בדרך של בני אדם: קמעא קמעא, צעד אחר צעד. מציבים יעדים ריאליים, ועומדים בהם, ואם לא עומדים בהם לא מתחילים לבכות, אלא קמים שוב ומלקקים את הפצעים ומנסים שוב ומתקדמים שוב. זו הדרך בה בני אדם חיים את אמונתם, וזו הדרך להתקדם כל הזמן.
הפיתרון שלי אפוא הוא ההסתכלות הזו. הפסיקי לבחון את הדברים דרך העיניים של הקב"ה, ולהחליט במקומו האם מגיע לך או לא מגיע לך יחס כזה או אחר מריבונו של עולם. שהלוא אולי ריבונו של עולם חפץ דווקא במאמצים שלך ? בקימה שלך בנפילותייך ? בשמחה שלך ?
זו הדרך ללכת בה ולהתקדם בה, ואת תמצאי את עולמך הרבה יותר מתאים בדרך זו.
כל טוב והרבה הרבה שמחה