נמאס לי מהדאגה שלה ההורים

בס"ד

שלום לך,

קודם כל מגיע לך ישר כח על הרוח היפה להתנדבות, לשיחות ומעשים חשובים כאלה. המשיכי כך..!

באמת נשמע קצת מעצבן לשמוע כל הזמן ´לא´ כשרוצים לצאת מהבית.
מה, אני כבר ילד גדול שיודע להסתדר. חוץ מזה שאני נוסע עם כל החברים- ומה כבר יכול להיות..?!

אז ננסה למצוא פתרון, אבל קודם נסי רק לרגע להסתכל מנקודת המבט של ההורים שלך.
מה אמא שלך מרגישה כשאת לא קרובה אליה, את בנסיעה בלי מבוגר מוסמך- והיא מרגישה שאינה יכולה לשמור ולגונן עלייך. אולי זה נשמע ילדותי, אבל מבחינת ההורים הם דואגים מאד בשעה שהילד שלהם רחוק מהם.
מישהו יכול לומר לאמא או אבא שלו להפסיק לדאוג? זו תכונה מאד טבעית להורים.

אבא שלי עד היום יכול לומר לכולנו כשאנחנו יוצאים מהבית- ´זהירות בחציית הכביש´ או הערות שונות בסגנון, ואנחנו כבר לא ילדים קטנים. זה יכול להיראות מציק ומעצבן, אבל זה נובע מתוך דאגה נטו.
סבתא שלי לא יכולה להיות בשקט עד שהיא יודעת איפה כל אחד מהילדים או הנכדים נמצא, ומה הוא עושה.
זה משהו שמגיע להורים שלנו, אחרי כל הטיפול המסור שנתנו לנו ועדיין נותנים- יש להם את הזכות לדאוג לנו.
אנחנו מצידנו צריכים לדעת לכבד את זה ואפילו להוקיר זאת.

אבל סוף סוף אנחנו גם רוצים לצאת מהבית לפעמים, ולהגיע קצת מעבר לקיוסק הקרוב...
אז מה עושים?
אחרי שנלמד להעריך את הדאגה של ההורים, נדע לגשת אל הנושא באופן קצת שונה.
אם עד עכשיו הרגשתי ממורמר על כך שלא מאפשרים לצאת מהבית, והתעצבנתי על שעושים לי דווקא, ולכל החברות הרי מרשים לצאת מהבית, ומפריע לי שאני נראית בעיניהן מוזרה ולא חברתית.. עכשיו נתייחס אל הדברים באור שונה.
כשההורים לא ירצו שנצא מהבית- נזכור שזה נובע מאהבה גדולה אלינו. ואז גם אם לא נצא החוצה לגמ"ח או לריקוד דגלים לכבודה של ירושלים- נעזור לאמא בבית..!

אם ההורים דואגים לנו כי הם חוששים לשלומנו- אנחנו צריכים להראות להם בגרות ואחריות. כשמראים בגרות- ההורים מרגישים שהם כבר יכולים לסמוך עלינו, וגם אם קשה לאמא לתת רשות לבת שלה לצאת כך לבד עם חברות, בסופו של דבר הזמן יעשה את שלו ותחושת האחריות שמוקרנת ממך תעשה את שלה- והיא תתן את הסכמתה. היא תרשה לך.
גם אם זה לא יקרה בפעם הראשונה שתבקשי ואף לא בשנייה... בשלישית או הרביעית זה יקרה.

כך תצאי נשכרת מאד מכל העניין- כי גם תקני בע"ה בגרות לעצמך, וגם תוכלי לצאת מהבית עם רשותם של ההורים, להנות עם החברות ולפעול בגמ"ח וכד´.

כדאי גם לשוחח עם ההורים על הנושא, ולומר להם מה את חשה.
להסביר שהם יכולים לסמוך עלייך, וגם את הנקודה שמפריעה לך בנוגע לחברות, שלא נח לך עם זה שאת שונה מחברותייך (למרות שלא זה המדד, אבל זה מפריע לך).
השיחה לא צריכה להתנהל בצורה של מריבה, משום כבוד ההורים וגם מפני שכך לא תשיגי את המטרה. שני הצדדים נאטמים ואין הקשבה אמיתית.

אם תגשי אל ההורים מתוך כבוד ותסבירי להם מדוע את חושבת שבאמת טוב יהיה שתצאי ולמה זה לא מסוכן ובעייתי. תשדרי להם את הבגרות שקנית לעצמך בע"ה.

בהצלחה..
וכמובן- אל תשכחי תפילת הדרך... (;

ניר
nirka10@gmail.com