נמאס לי להיות מה שרוצים ממני

בס"ד

שלום וברכה,

אחת הסיבות שקוראים לך "נערה" בגיל הזה נובעת מהתחושות שמלוות כל נערה בריאה והם תחושות של "התנערות". זו תמצית המכתב שלך התנערות מהמשפחה, מהאולפנא, מכל מה שמחייב. את רוצה להיות עצמך וזה הכי נכון בשבילך.

קראתי וחזרתי וחשבתי ונראה לי שאת צריכה להתחיל מעצמך. להתחיל את הכל מהמקום בו את עומדת. לא מעט יותר גבוה ולא מעט יותר נמוך. בדיוק בדיוק במקום האמיתי בו את עומדת.

את יכולה להתחיל מהתפילה.
את יכולה לקחת על עצמך להתפלל תפילה אחת בכוונה.

הציבי לעצמך יעד לומר את התפילה ברצון אמיתי שלך, בדיוק מהמקום בו את נמצאת. לא לומר שום מילה לפני שאת מכוונת אליה בכל ליבך ומאודך, בכל כוחות חייך, ברצון כנה ואמיתי.

אימרי את המילה הזו כשאת רואה מול עינייך את ריבונו של עולם שומע, מקשיב, אוהב, רוצה בך ויכול להשלים החפץ, ובלבד שתרצי בו בכל מאודך, רק אז יהיה שלם.
ראי, תפילה כזו יכולה להארך זמן רב והיא צריכה הבנה רבה אבל את חייבת להתפלל לפחות פעם אחת תפילת י"ח אחת שלמה בכוונה מתחילה ועד סוף.

זה לוקח זמן רב מאוד לכוון בכל התפילה ולכן קחי לך ברכה אחת בנחישות לומר אותה מתחילה ועד סוף. את הברכות האחרות אימרי בכל יכולתך, אבל על הברכה הזו שימי מוקד מיוחד. אחרי שמתגברים עליה וקונים אותה קל לשחזר שנית את הכוונה.

כך תתקדמי לאט לאט מדרגה אחר מדרגה. במדרגות שלך התקדמי ברכה אחר ברכה ותיקני לך כוונה מסודרת לכל התפילה. כך בתפילת י"ח, כך בקריאת שמעף כך בברכות, כך את אמיתית בתפילתך. אמיתית עם עצמך. אין בתפילתן שום מילה אחת של שקר או דבר שאינו מכל הלב.

כך את בונה את עצמך מיוצבת וחיונית. התפילה שלך תהיה מאוד אמיתית ורגישה, יציבה וקבועה מצד אחד ומתקיים בה "אל תעש תפילתך קבע אלא תחנונים לפני המקום". בין התפילות את תחיי את התפילות. הן תהיינה רצף אחד ארוך של שהיה עם הקב"ה. כל היום כולו יתקיים בך "שיויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט".

זו האמת. וזה חותמו של הקב"ה לעשות את הכל באמת "ואז תצליח את דרכך ואז תשכיל" - כך כתב הרמב"ן לבנו באגרת הנקראת "אגרת הרמב"ן" וכך גם את.


בהצלחה