שאלה
שלום לרב,
אני בחורה שגדלה כדתיה, אבל את הדת עזבתי כבר בגיל 16. כיום אני בת 21 ואני עומדת להנשא לבחור דתי בקרוב. אני התחזקתי בדת אלא מתוך אמונה אלא מתוך אהבה. לא רציתי לוותר על החבר בשביל זה.
זה אומר לעבור ממכנס לחצאית, מגופיה לחולצה (שרוול קצר, לא מסוגלת ליותר), לשמור שבת, כשרות, נידה, לשים כיסוי ראש (סיכמנו על משהו סימלי שיהווה סימן שאני אישה נשואה).
עכשיו, כשהחתונה הולכת וקרבה זה מתחיל להיות קשה יותר ויותר.
פתאום אני מבינה שזה לא אורח החיים שבו אני באמת מאמינה ורוצה לבחור. קשה לי מאוד לוותר על המכנסיים, קשה לי שאצטרך לשים את הילדים שלי במוסדות של בנים בנפרד ובנות בנפרד, לא להלביש אותן כפי שאני אוהבת ורוצה (קצר, מכנס, גופיה, לבוש "רגיל" אצל החילונים), לחנך את הילדים שלי למשהו שאני לא מאמינה בו באמת, גם קשה לי מאוד.
דבר אחד שאני מוכנה לקבל ויכולה להקפיד עליו, למרות שהוא כ-ן קשה לי אבל בשביל משפחתיות אני מאמינה בו, שמירת שבת. לא בדיוק מתוך מונה, יותר מתוך שמירת יום אחד בשבוע למשפחתיות.
אני לא מאמינה בדרך שאני בוחרת, משהו בתוכי כן רוצה איפה שהוא להאמין, אבל קשה לי להאמין שמתי שהוא זה יקרה, ואני נורא פוחדת להינשא, להבין שקשה לי, ולהתחרט.
אני רוצה לציין כמה פרטים שאולי חשובים:
שתי המשפחות, שלי ושלו - חרדיות.
כשעזבתי את הדת, לגמרי עזבתי אותה. 3 שנים שלא שמרתי שבת, לא שמרתי כשרות. עם חזיר אין בעיה - אני צמחונית. עוף כן היית אוכלת, לא דאגתי להפריד אותו מהגבינות, ביום כיפור אף לא מצתי לגמרי, הרשתי לעצמי לשתות למרות שזה לא היה פיקוח נפש.
פשוט אין בי אמונה, ואין בי רצון להאמין. טוב לי לחיות לפי הדרך שלי.
אשמח לעצה, דעה, כ דבר שיוכל לעזור לי, לכוון אותי, לחזק אותי. כל דבר,
אני לגמרי אבודה ולצערי אף אחד כאן לא רואה את שתי הצדדים של כל דבר. כל אחד רואה - דתי, "את משוגעת לגמרי, אלוהים קיים נקודה, איך את מעיזה להרהר בזה". חילוני - "עזבי אותך, תחיי כמו שחיית עד עכשיו, מה היה רע לך?" (והוא צודק, היה לי ממש טוב...). דתי "לייט" - "אני לא יודעת מה להציע, תשאלי רב". אז הנה... שואלת...
תודה רבה לרב!
וסליחה אם בלבלתי אותך, פשוט גם אני מבולבלת נורא...
תשובה
שלום
אני מבין אותך ואת המבוכה.
כולנו צריכים להתקדם באמונה, אין אחד שאין לו לאן לשאוף. גם את, צריכה לנסות להתקדם בבירור המהות של חייך- מי את, לאן את רוצה להגיע בחייך (ערכית), ומהם הערכים הבסיסיים בהם את מאמינה.
נישואין אינם פתרון לספקות באמונה, אך ניתן להתחתן ולהתקדם בבירור תוך כדי הנישואין. גם אם מעשייך לא יהיו בלב שלם בקיום מצוות, עדיין את עושה כך לשם המשפחה ואהבת אישך.
בעשותך כן אינך מוותרת על הספקות שבך אלא משאירה אותם לבירור, לצד המעשים הייצוגיים שאת תעשי.
אני מציע לך שבמהלך הנישואין תצאי למסע אמוני ובו תבררי את חייך, בלימוד והעמקה. לא בשכנוע חיצוני אלא בהבנה רצינית של עולם היהדות, מתוך רצון להכריע עבור עצמך.
אולם עלייך לדעת שמרגע שאת מסכימה לחיי הלכה כפי שתארת, יש לשמור על כך בשל האמון שאישך נתן בך בחתונה. ותוך כדי, תבררי הכל.
שני הצדדים בלבטייך מובנים וטבעיים, ולא צריכים להפתר מיד אלא לאורך זמן. זה בסדר להיות מבולבלת אך בשליטה ובהכרעה נבונה כיצד להמשיך את המסע עם אישך מתוך שמירת מחוייבות.
בהצלחה