שאלה
שלום,
אני נשואה מזה שנתיים ויש לי ילד בן שנה. התחתנתי כשהייתי בגיל 18 מיד אחרי התיכון והייתי בטוחה כי הצעד שעשיתי הוא הטוב מכולם ,(למרות שההורים שלי אמרו לי לחכות עם הנישואים). היום אחרי שנתיים אני מגיעה למסקנה יכ אני חושבת שהצעד הוא לא היה נכון כ"כ. אני ובעלי כ"כ שונים וההיתנהגות שלו מבחינתי לא מראה על בשלות של נישואים ,הוא חושב כי העבודה היא הדבר המרכזי בנישואים והו אמגביל אותי בהרבה דברים שאני רוצה ומה שהוא מקדיש למערכת הנישואים שואף לאפס. יש לנו המון מריבות כי אני מרגישה שאני לא צומחת ממערכת הנישואים הזאת כי אם רק צונחת.אני חושבת שבמערכת יחסים צריך להשיקיע ולא לקחת אותה כמובן מאילו ולכן אני לא מאושרת כ"כ במערכת הנ"ל ואני עובדת עצות ולא יודעת מה לעשות? יש לי לפעמים הרגשה שבא לי פשוט לזרוק הכל כי אני מרגישה לא מאושרת ואני חושבת שאני ראויה לאושר כי אני ממש משקיעה במערכת הנ"ל ואני רוצה שישקיעו גם בי. ואני יודעת שיש הבדלים בין גבר לאשה אבל זה לא אומר שגם הגבר לא צריך לעשות טוב לצד השני.
אשמח אם תעזרו לי ותתנו לי את העצה הטובה ביותר.
*ניסיתי לדבר איתו וגם ההורים של שני הצדדים אבל זה מעין רגש פנימי כזה שאומר לי שלא טוב לי ואני לא צריכה להיות איתו. אבל מכיון שאני לא רוצה להיות שיטחית ולא לעשות צעד פזיז אני רוצה עזרה.
תשובה
באופן כללי מצווה גדולה להציל קשר נישואין שהרי שם ה´ נמחק בשביל שלום בית, לכן חזקי ואמצי,
כשתהיה תמונה ברורה יותר ,יהיה אפשר ליעץ באופן המתאים ביותר לך ולבעלך.ע"מ לסייע לך , אזדקק ליותר פרטים, כגון :
1.במה ההתנהגות של בעלך מעידה שאינו בשל לנישואין ?
2.מדוע לדעתך העבודה היא מרכז חייו?
3.במה הוא מגביל אותך?
4. מה את מצפה לקבל ממנו במערכת הנישואין ולא מקבלת?
במה זה מתבטא?
בברכה ,
אריאל פריש