שאלה
שלום לרבנים, ר"מים ולאנשים העוסקים בדבר.
קודם כל אפתח ברקע כללי, איני הגעתי לכאן, לשאול שאלה, להטיל ספק או אפילו להכות על חטאי בעבר. הגעתי לכאן מתוך רצון עז שלי, לנסות אולי ולומר כמה מילים, שגם אם, אפילו לא ישנו דבר או יערערו דבר, לפחות ישמעו בכמה אוזניים.
ראשית אבהיר שאיני באה למרוד! לא להמרות אף דיבר או הלכה! אני באה בכוונה אמיתית לדבר על החיים ועל הנוער שאתם רבנים, ומלמדים יקרים באים לחנך.
אני באמת חושבת שיש המון שיטענו שאתם עושים כאן עבודת קודש, והאמת שהרבה מכך נכון, וחס וחלילה אני לא באה לידי זלזול בכם, כי כך גם אני חושבת. אלא להבהיר את הדבר הקטן שאולי אתם מתעלמים ממנו, הנפש של הבחור או הבחורה בני ה14 שיגדלו ויצמחו לבוגרים בני 18 ומעלה ויצאו לחיים האמיתיים.
חונכתי כל חיי במסגרת דתיות, בי"ס יסודי דתי, אולפנה מהטובות בארץ, בני עקיבא, שרות לאומי, וכן, כל שאר הבועה הדתית הנורמטיבית שכמעט כל נער בגילי עבר/יעבור.
דיברתי עם מחנכים, מורים, רבנים, עוד הייתי קטנה, בת 16 , גיל בעייתי, מושפעות רבה מהחברה, הליכה עם הזרם, ורצון עז למרוד ולהמריד, כעת שהגעתי לגיל 20 כמעט, ונוכחתי לדעת כי חונכתי בתוך בועה שעם הזמן מתפוצצת לי בפרצוף, בועה חמימה, שופטת לטובה והכי חשוב מחנכת לערכים ויהי מה. אני אוהבת את החברה שגלדתי, אבל סולדת ממנה. בעיקר בגלל צורת ההוראה של מוריי.
כבר כמה שנים שאני מסתובבת באתר הכיפה, שבאמת באמת אני מצדיעה לו, כי באמת, נוצרת בו עבודת קודש וחינוך לדור הדתי האכותי.
פעמים אין ספור נכנסתי לתחום השאלות שהופנו אל הרבנים, בהתחלה בהיותי עוד בתיכון, קראתי בהסכמה ומחשבה שרק הם צודקים, הרבנים שעונים, על דעת עצמם! ועל פי האישיות היחודית שלהם! לפעמים קראתי תשובות כל כך, אבל כל כך, בגישה תוקפנית, שהרהרתי לעצמי, הם לא חושבים על הבן אדם שיושב וקורא את התשובה בשקיקה?
מקבל רגשות אשם, מרגיש אפס, כן, עד כמה שזה קשה לאוזן. האופי של בן אדם יכול להיפגם רק מכמה מילים קטנות. אולי זה הזעזוע שאתם, המשיבים רוצים ליצור, אבל זה אנשים, אנשים, אמנם בגיל העשרה, אבל עדיין אנשים עם רגש.
הכל אצלכם נראה כל כך פשוט. לחתוך, לקום ללכת, לעשות. זה לא כזה פשוט!
אני עכשיו לומדת, נמצאת בחברה חילונית, נשארתי כמו שאני, דתיה, אבל בדרך שאני עיצבתי לעצמי, אני בחרתי לי מה טוב ומה לא.
הפגיעה שלי מהמרצ
תשובה
לשואלת שלום רב.
ניכר שהדברים נכתבים מעומק הלב מתוך כאב. ולכן אשתדל להתייחס בצורה עניינית לתוכן ולא לסגנון.
א. אני מנסה להבין על מה את מלינה. האם כאשר רב נשאל שאלה, הוא לא אמור לענות את מה שהוא חושב באמת? האם הרב צריך לאמר דעות אחרות שאין הוא מסכים איתם? האם אינך רוצה שהרב יאמר את דעתו בכנות, בדוגריות פתוחה?
ב. לכל רב יש את סגנונו. נכון שצריך להתייחס לשואל ולמי שקורא את התשובה. וזה החסרון המרכזי בתשובות באינטרנט, שאינך יודע מיהו השואל ומה הרקע שלו ולכן אינך יודע מהי התשובה המתאימה לו. אנו משתדלים תוך קריאת התשובה להבין את השואל ולענות בגוון הנכון, אולי לא תמיד מצליחים, אבל לדעתי בד"כ כן.
ג. קצת עדינות וענווה. "האם אתם, הרבנים המכובדים, הצצתם בתשובות שלכם, האחד של השני. ראיתם את התגובות שנכתבו לכם?". נו באמת. הרבנים עוסקים בכך יום יום, מכירים את הציבור שאליו הם כותבים, ואני מתכוון בעיקר לנוער.
ד. אכן יש תופעות של ירידה רוחנית וריבוי גירושין. אבל במקביל אליהם יש גם תופעות של התקדמות רוחנית, של תוספת קדושה וריבוי תורה כל הזמן. כך שההתמודדות יותר מורכבת.
ה. האמנם בכל דבר אשמים "הרבנים"? האם בזה שיש בעיות בציבור שלנו, הכל צריך לזרוק על הרבנים? יש תופעה כללית במדינה של חילון. יש תופעה כללית של פרטיות על חשבון יעדים לאומיים. יש הידרדרות כללית בציבור בנושאי צניעות, שמשםיעה גם על הציבור שלנו ופוגעת בחיי משפחה. האם גם את זה גרמו "הרבנים"?
ו. האם ניסית לבדוק אולי חלק מהביקורת נובע מתוך כשלונותייך שלך? אולי בגלל חולשותייך את מנסה לזרוק הכל על הרבנים?
יש עוד הרבה מה להעיר ולענות. אסתפק רק באמירה שבסופו של דבר לכולנו אותה מטרת על - טובת עם ישראל, ובכך אנו משקיעים מאמצים רבים וזמן רב, לעשות כמיטב יכולתנו וע"פ הכנתנו.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם