שאל את הרב

נוער הגבעות ופינוי מאחזים - לעזור או לא?

חדשות כיפה הרב שמואל אליהו 13/06/03 02:58 יג בסיון התשסג

שאלה

כבוד הרב,

לא הבנתי כ"כ את מה שאמרת על הקרע בעם...

מה בדיוק צריכים לעשות?

אם אנשים לא יתפנו יפנו אותם בכח.

אז למה שאנשים לא יתפנו מרצון??

הרב אמר שלא מרימים יד על חייל, אבל אם יפנו בכח זה בטח יגרור אלימות.

אשמח אם הרב יפרט כדי שאני אבין את העניין.

תודה רבה.

תשובה

בס"ד

את בודאי מתכוונת לתשובות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=15012
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=15201

ראי בבקשה, אנחנו נמצאים במצב מאוד קשה. יש כאן שני ערכים שחשובים מאוד בעיננו ואיננו יכולים לותר על אף אחד מהם.

זה ממש כמו ש[אמא שנדרשת להחליט איזה משני ילדיה ילך למיתה. היא לא יכולה להחליט, וגם אנחנו לא.]

{למה ההשואה הנוראה הזו?}

כי זה בדיוק כך. הסכם אוסלו הארור הביא עלינו מאות הרוגים ואלפי פצועים ונכים ואלמנות ויתומים.
מפת הדרכים הנוראה כבר הביאה עשרות הרוגים ולמעלה ממאה פצועים.

אם נהיה בשקט - כבקשת ראש הממשלה - הוא עלול ללכת בדרך נוראה שמביאה אסון עלינו ועל כל ישראל. אז לא נהיה בשקט!!

ב[מפת האשליות] של שרון - אבו מאזן יהיה צדיק. זה ששלח רוצחים לרצוח את ילדי צפת בהיותם בטיול במעלות -
הוא יחזור בתשובה!
הוא יעצור את הרוצחים האחרים!

ב[מפת האשליות] של שרון - ערפאת המושחת יחזיר את כל הגניבות שלו וירדוף אחרי מחבלי החאמס.

אלו אשליות מסוכנות לא פחות מאשליות אוסלו הארור. ואם אנחנו חפצי חיים אנחנו חייבים להלחם בהם בכל תוקף. [בכל תוקף - את שומעת!!].

את לא רוצה שיתפוצצו כל יום אוטובוסים ברחובות הערים ויאמרו לנו: [אל תצעקו - אלה קרבנות השלום!!].

את לא רוצה לראות איך מביאים רוצחים מתוניס ואיך משחררים רוצחים מהכלא ונותנים להם נשק וכסף לרוב.

את יודעת שלכל טיפשות כזו יש מחיר נורא בדמים.

את לא רוצה לראות איך נותנים לרוצחים שליטה על אלה מאחיהם שמסרו לנו מידע והצילו חיים של אחים, בנים ובני משפחה. - כל משת"ף שנתלה על עמוד חשמל בראמללה - זה פחות מידע ויותר כשלונות של מערכת הבטחון.

אם אנחנו חפצי חיים - אנחנו צריכים להלחם נגד הטיפשות הזו עד שימאס לו - לשרון.
למרר לו את החיים.
להשבית לו את סדר היום.
להשבית לו את המדינה והכל בדרכים חוקיות.

אם מותר להשבית מדינה על תנאים של עובדי חברת חשמל - מותר להשבית מדינה על חיים של ילדים, נערים ונערות.

צריך לזכור שאנחנו באמת לא רוצים אלימות - [באמת ולא בסיסמאות].

כל פינוי הוא טראומה נוראה אבל, בתי, היתה לי טראומה נוראה אתמול כשראיתי נערה בגילך - פחות או יותר - שכנה שגרה לידי בצפת שוכבת בבית חולים בטיפול נמרץ כירורגי.
נערה בת אולפנא שכל חייה היו לפניה והיום היא שרופה באש, בקושי שומעת והלואי שתצא חיה ובריאה.

אתמול גם הייתי בהלויה של בת דודי - גם היא היתה באותו אוטובוס דמים שהתפוצץ בירושלים בעקבות מפת האשליות של שרון. והיא לצערנו כבר לא חיה. היא נקברה באדמת הערבה.

האשליות הללו מסוכנות מאוד - הן גובות מחירים יקרים מידי מיד עם תום [חגיגת האשליות בעקבה].

אנחנו חייבם להלחם על חיינו - לא להסתפק בדיבורים.

זו מלחמה של חיים במוות. במלחמה הזו אנחנו עומדים לצד אחים אהובים שנשבו במפת האשליות של שרון.

הם משלים את עצמם כמו שהשלו את עצמם אלו שהלכו לרכבות המות של אושוויץ.
הם סיפרו לעצמם שזה רק מחנה עבודה. ובסוף עלו בעשן בקרמטריום לשמים.

מישהו היה צריך לצעוק להם. לומר להם, להסביר להם:
זה לא מחנה עבודה.
זה לא מחנה נופש.
זה מחנה השמדה!!

גם כאן מוכרים לנו את אותם האשליות - אבל הפעם זה בשידור חוזר. כבר ראינו את ה"מזרח התיכון החדש" של פרס מתממש באלף הרוגים. ואנחנו חוזרים לאותה רכבת מוות פעם שניה.

אנחנו יודעים מה התחנה הסופית ושוב ושוב מנסים להעלות אותנו לאותה רכבת מוות - רכבת האשליות.

לא!!

הפעם זה לא ילך בקלות. אנחנו מתכוונים להלחם ולהלחם ולהלחם עד שמישהו פה יתעורר ויעצור את הרכבת המסוכנת הזו.

אנחנו לא רוצים להרים יד על אחים כי זה מסוכן. מלחמת אחים אינה הדרך שתביא חיים. כבר היינו גם בחורבן הזה. חורבן הבית השני. אבל,,, אנחנו גם לא רוצים לעלות לרכבת המוות. בדילמה הנוראה הזו אנו נמצאים ונושאים את עיננו לשמים שיעזרונו.

בהיותנו בארץ נעשה כל מה שביכולתינו לעצור את העליה לרכבת האשליות הזו.

לכן את תראי לצערך ולצער כולנו בעוד כמה ימים נערים ונערות וגם מבוגרים, כולם חפצי חיים כולם נשכבים על מסילות הפסים של הרכבת הנוראה הזו שלא תתחיל לנסוע.

הם נשכבים על הקרקע של המאחזים ואולי מישהו מהם ירים יד על אח. על חייל - על מישהו אהוב שבא לפנות אותם ולהושיבם בשקט ברכבת. לקשור לו היטב את חגורת הביטחון כחוק. ולומר לו: אל תוציא יד מהחלון!!

את יודעת כמוני שלנערים הנפלאים הללו יש יותר שכל בריא מהרבה פוליטיקאים שנושאים עינהם לאיזה כבוד מדומה. שאולי עייפו וצריכים ללכת לבית אבות.

אנחנו כולנו צריכים להיות עם הנוער הנפלא הזה ששוכב על הפסים. שאולי חוטף יריקות מנהג הקטר העצבני. שאולי מקללים אותו. שמסבירים לו ומשום מה הוא לא מבין.

הנוער הנפלא הזה - הוא זה שמביא חיים לעם ישראל, הוא זה שמחזיר לנו את התקוה ואת הצבע ללחיים. והוא בסוף זה שיצליח.

אמן.

כתבות נוספות