שאלה
אני גבאי בהכנ"ס בבנין בק לטכנולוגיה בהר חוצבים ירושלים. בהכנ"ס משרתת את עובדי היי טק בבנין בעיקר ובאזור בכלל והמתפללים באים מכל הזרמים והעדות (הערך 50% אשכנז 50% עדות מזרח). אין קהילה או מנהג ונוסח התפילה נקבע לפי החזן העובר לפני התיבה והשתדלתי שיהיה גיוון שווה באהבה ואחוות אחים. קיימים שני מניינים למנחה אחד לערבית ולאחר תרומה של ס"ת יהיה גם שחרית בע"ה.
תוכן השאלה היא כדלקמן: ישנם שלושה אבלים אשכנזים אשר עומדים על זכותם ההילכתית לעבור לפני התיבה בכל המניינים ומצב זה למורת רוחם של המתפללים (במיוחד מעדות מזרח אבל לא רק) אשר היו רוצים מדי פעם לשמוע חזן בנוסח המוכר להם כפי שהיה וכפי שהוגן. קיימים מנינים נוספים באזור.
ילמדנו רבינו כיצד להנהיג את התפילות ?
בכבוד רב
יונתן רזיאל
תשובה
שלום
חזנות בשנת אבל אינה חובה. מאחר והחזן הוא שליח ציבור מוטלת עליו החובה לבקש את רשות הציבור(רמ"א נג, כב). ובכלל צריכים האבלים לדעת, שעם כל החשיבות של החזנות ואמירת הקדיש, החשוב והמועיל ביותר לעילוי נשמתו של הנפטר, שבניו ירבו בלימוד תורה, צדקה ושאר מצוות.
והנה בר"ח וחנוכה וכו' גם למנהג אשכנז אבלים אינם חזנים וממילא ניתן להתפלל בנוסח אחר וכך גם בשחרית ניתן לפצל את החזנות כך שעד התחנון יתפללו בנוסח שהציבור מעוניין ומתחנון ואילך יתפלל האבל (באו"ה קלב, מאמר קדישין).
במיוחד טוב להיות חזן בתפילת ערבית, שאז מתגברים הדינים בגהינם ולכן בתפילת ערבית ראוי שלא למנוע את האבלים המסוגלים להיות חזנים מלעבור לפני התיבה (מ"ב נג, סא).
ולהלן הרחבה ומקור התשובה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א ועיין בספר באתר ישיבה http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=513
בברכה
אייל משה
החזן הוא שליח הציבור, לפיכך אסור לאדם לתפוס את החזנות בלא שהציבור, או הגבאי שהוא נציגו, יבקש זאת ממנו. ומי שעשה עצמו חזן בניגוד לרצון הציבור - אין עונים אחריו אמן (רמ"א נג, כב).
אם הבן יודע לעבור לפני התיבה, טוב שיהיה חזן בימות החול, שיש מזה יותר תועלת לנפטר. ואם קשה לו, ישתדל לעבור לפני התיבה מ'אשרי' שאחר התחנון עד לסוף התפילה. ובמיוחד טוב להיות חזן בתפילת ערבית, שאז מתגברים הדינים בגהינם, ובמיוחד במוצאי שבת, שאז חוזרות הנשמות לגהינם. וחשוב לציין, שלמנהג אשכנזים, בשבתות וימים טובים האבלים אומרים קדיש אבל אינם יורדים לפני התיבה (רמ"א יו"ד שעו, ד), ואף בראש חודש וחנוכה, נוהגים שהאבלים אינם יורדים לפני התיבה
אם יש שם שני אבלים השווים בזכותם, יחלקו ביניהם את התפילות, ואפשר שיחלקו את תפילת שחרית, שאחד יתפלל את עיקר התפילה עד אחר תחנון, והשני מ"אשרי" עד סוף התפילה, ולמחרת יחליפו (באו"ה קלב, מאמר קדישין).
כל זה בתנאי שאכן הבן יודע להיות חזן, אבל אם אינו יודע לבטא את המילים כראוי, או שקולו משונה, או שהוא מקצר מאוד או מאריך מאוד, עדיף שלא יהיה חזן אלא יסתפק באמירת קדיש. ואם יתעקש להיות חזן כנגד רצון הציבור, במקום לקדש את ה' יתחלל שם שמים על ידו, ויגרום צער לנפטר. ובכלל צריכים האבלים לדעת, שעם כל החשיבות של החזנות ואמירת הקדיש, החשוב והמועיל ביותר לעילוי נשמתו של הנפטר, שבניו ירבו בלימוד תורה, צדקה ושאר מצוות.
יש קהילות שרבו בהם האנשים שאינם יודעים לעבור לפני התיבה, ועל כן תקנו שהאבלים לא יעברו לפני התיבה, אבל בתפילת ערבית ראוי שלא למנוע את האבלים המסוגלים להיות חזנים מלעבור לפני התיבה (מ"ב נג, סא).