שאלה
בס"ד
על הפסוק : כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:
וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:"
למה התורה הזהירה דווקא בקירבך? ומה בעניין אומות העולם - ישמעאל? אולי הדבר לא כולל חס ושלום את מוחמד או כל טוען לתואר נביא שאינו יהודי?
ואם נאמר כפי אחד מפרשי התורה כי הנבואה לא שורה אלא על ישראל, כבר ראינו בתנך נבאים שאינם יהודים.
כיצד עונים לשאלה הזו?
תשובה
שלום
יש איסור מדאורייתא להתנבא בשם ד' ללא נבואה אמיתית, ויש חובה מדאורייתא להרוג את נביא השקר ולא ללכת אחריו.
אין נבואה בגויים, ורק לשיטת מיעוט מהראשונים יש גם בגויים נבואה במקרים נדירים. בלעם היה ספק נביא וודאי קוסם, ועובדיה האדומי התגייר.
אמנם, יש רוח הקודש בגויים ישרים וטובים, אך מוחמד רצח את יהודי מדינה וערים אחרות, הפר הסכם שכרת עם היהודים, ויסד דת שאנו סובלים ממנה עד היום.
נכון שדתו עדיפה בהרבה מהנצרות, הן תאולוגית והן חברתית, אך עדיין היא רחוקה מלהיות ברוח הקודש.
אמנם, אם האסלאם יוציא מקרבו את מוטיב ההרג והכיבוש המוסלמי בכל 'דר אל חרב', ויחזק את הזיקה לייעוד העולם על פי תורת ישראל, אכן הוא יחשב דת ראויה לגויי העולם, המקפלת בתוכה אמונה בד' ובמתן תורה לישראל, ובשבע מצוות בני נוח.
כל טוב