שאלה
מתי כבר אנו הציבור הדתי לאומי שמכיר את שני העולמות (החרדי והחילוני) שמצד אחד יושב והוגה באותה תורה ובאותו שו"ע שאחיו החרדי לומד ומאידך משרת בצבא עם אחיו החילוני, נוכל באמת לקיים את אחת מהמטרות (אולי הכי חשובה) מבין כל המטרות שהציבור הדתי הניח לעצמו - אחדות עמ"י וקירוב לבבות,ונציג פשרה אמיתית בין הרצון ללמוד תורה ולשמור על אורח חיים דתי לבין הצורך בשיוויון בנטל.
אולי (דגש על האולי) נוכל להוות גשר בין החרדי לבין החילוני או שכבר מזמן כבר פספסנו את ההזדמנות.
או אולי הגיע הזמן שנבחר אחת ולתמיד בין שני הצדדים האם לתמוך במדינה יהודית ודתית המכונה "מדינת ההלכה" (שחלק מתושביה לא התגייסו לצבא וישבו באהלה של תורה, כיום כבר אחוז הגיוס בת"א בין הנמוכים) או במדינה ישראלית חילונית שתושביה אינם רואים חשיבות בקיום המצוות ובפועל עושים את מה שקורה ברחובות ת"א (ולא לא הכוונה לישיבות)
מהי הדרך? או יותר נכון מה לעשו"ת?
תשובה
שלום וברכה
אני מודה שלא כל כך הבנתי את השאלה. בגדול הציבור הדתי לאומי מנסה כבר חמישים שנה לאחד בין העולמות ויש ב"ה הרבה הצלחות וגם הרבה מפחי נפש. אנחנו ציבור קטן שמציע דרך מורכבת שתיקח עשרות אם לא מאות שנים לחלחל אותה בציבוריות הישראלית והעולמית.
בינתיים יש להמשיך לפעול בכל המישורים שעיקרם הוא הגברת התורה והחינוך התורני-לאומי, ומי שפועל עם אל יבו ויטול שכרו גם אם לא יראה את התוצאות המלאות במהלך חייו.
בברכה חגי