מתוסכלת-עזרה בבקשה

שלום לך.

א: ראשית, אני רוצה לומר לך שכל פעם שאני קורא סיפורים כמו שלך, אני מתרגש ועומד נפעם על הכוחות העצומים שיש לאנשים מהסוג שלך, על ההתמודדויות המורכבות איתן הם מתמודדים.

אין ספק שאת עומדת בניסיון מורכב. מצד אחד, ניסיון אישי לעלות עוד ועוד בקשר עם השם יתברך, להתקרב אליו כמה שיותר, ובכך לחשוף את שורש הנשמה ואת החיים הפנימיים האמיתיים שלך, ומאידך, יש "הפרעות" מצד ההורים כפי שתיארת.

אך כבר נאמר ש"אין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון אם הוא לא יכול לעמוד בו". וכפי שכתבתי בהתחלה, שיש לך כוחות עצומים, לעמוד במורכבות הזו. צריך להבין ולהאמין, שאם לא היה לך את הכוח לעמוד בניסיונות אלו, אז ה' יתברך לא היה מגלגל לפתחך את הניסיון הזה.

כתבת שרק השם יודע כמה קשה ועצוב לך. אין ספק שזה נכון, השם יתברך כואב את כאבו של כל יהודי, כמו שאומר הפסוק "עמו אנוכי בצרה". רק בפרשת שבוע האחרונה, קראנו "בנים אתם לה' אלוהיכם", והשם יתברך אב רחום וחנון המלווה אותנו מהרגע שעוד היינו בבטן אימנו, ובהמשך חיינו, שותף לכל הקשיים שלנו, וכפי שכתבנו מקודם שולח לנו גם את הכוחות לעמוד בהם ולצאת מהם בגבורה.

בהקשר הזה רציתי רק להעיר נקודה אחת. כתבת: "אני כל כך עצובה ומתוסכלת". מהעצבות צריך ליזהר מאוד. הדבר האחרון שהשם יתברך רוצה, זה אנשים עצובים. השמחה היא לא פונקציה של כמה כסף יש לי, ואיזה בית יפה יש לי וכו' ואפילו לא (רק) של אוצרות רוחניים שיש לי, כמו כמה מצוות אני מקיים, ואיזה משפחה דתייה יש לי. אלא היא עניין של נקודת החיבור הפנימית שיש לי עם השם יתברך. ובפרט אדם שזה לא מכבר "גילה" את השם יתברך ואת החיבור שלו אליו כיהודי וכבן שלו, הרי יש כל כך הרבה במה לשמוח בזכות הזאת שנפלה בחלקי להיות מודע למדרגה העצומה של העם הנפלא הזה, ואני האדם הפרטי שייך גם כן לדבר הנפלא הזה. "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". איזו שמחה ישנה לאדם שבאמת מחובר לתורה ולעם של מלך העולם.

ובכלל, העצבות מובילה לייאוש, וממילא לאיבוד ברצון והחשק לפעול ולהתקדם, שזה האסון הגדול ביותר. ועל כן על אף הקשיים, צריך להשתדל מאוד, להסתכל על הדברים החיוביים שיש ובהם לשמוח. (בהמשך נכתוב גם מהבחינה של היחש להורים).

[אגב, אם זה עוזר, אז תדעי שמכתבך הוא לא הראשון שנכתב לנו. ישנם עוד הרבה בחורים ובחורות שנמצאים במצב דומה מאוד לשלך, ובעזרת הכוחות שהשם שולח, מתמודדים עם הקשיים].



ב: עיקר הקושי שתיארת נובע מהקושי מצד התנהגות ההורים מבחינת שמירת הכשרות והשבת. על כן חשבתי שכדאי לעיין בשורש של מצוות כיבוד הורים, ומתוך כך יקל עלינו ליישם אותה.

בפסוק כתוב: "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא י"ט, ג'). כלומר שצריך לירא מההורים, וכך נאמר לגבי ה': "את ה' אלוהיך תירא". ואמרו חכמינו ז"ל בגמרא: שהשווה הכתוב כיבוד אב ואם לכיבוד המקום (ה'). וכן ידוע שעשרת הדיברות מחולקות למצוות שבין אדם למקום (כמו אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני וכו') ולמצוות שבין אדם לחבירו (כמו האיסור לגנוב, לרצוח וכו'), ומצוות כיבוד הורים נמצאת במפתיע בצד של בין אדם למקום....



ההסבר לכך הוא:

אדם שאינו מכבר את הוריו אינו יכול להגיע לאמונה בה', כיון שאדם כזה הוא אנוכי שחושב רק על עצמו, הוא אינו מרים את מחשבותיו לעבר האנשים שגמלו חסדים כל כך גדולים, קמו בשבילו בלילות, החלפת טיטולים וכו'...

אדם כזה בודאי שלא יחשוב על הבורא ברוך הוא, המשגיח בכל עת על ברואיו, לא מעניין אותו מי מוריד את הגשם ומי יוצר אור ובורא חושך, מי נופח בו כל בוקר מחדש נשמת חיים וכו'.

ועל כן השוותה התורה, בין כיבוד הורים לכיבוד שמיים, כיון שרק מי שיודע להכיר בטובה העצומה שהוריו גמלו לו, ידע להכיר בגדלות השם יתברך [יש האומרים שרק כשמתחתנים ונולדים ילדים - אפשר לחוש בכך...].

אם כן, לאחר שראינו עד כמה גדול הוא כבוד ההורים, שאגב ברור לי שאת רוצה גם כן לקיימו בכל מאודך, ננסה לתת כמה עצות איך להתמודד עם המצב בו את נמצאת.



ג: חשוב לזכור כלל ברזל: "ילדים לא מחנכים את הוריהם"!

אפשר לנסות בדרכי נועם ובדרכי אהבה ואחווה להסביר רעיונות וכו', אבל אם לא רוצים – בשום פנים ואופן לא לתת מוסר ולהטיף להורים על כך שהם בחרו לחיות בדרך חיים אחרת.

אין שום סיבה בעולם להיות במריבות עם ההורים. חזרה בתשובה (המלווה בהדרכה נכונה ואני אכתוב על זה בהמשך) עושה את האדם עוד יותר מוסרי ואכפתי. ולכן ככל שיותר מתקדמים בתהליך, כך הקשר עם ההורים (בדרך כלל) מתחזק.

כדאי לזכור נקודה נוספת. תכל'ס את זו ששינית מהמצב הקיים בבית. את באה לזוג הורים ואומרת להם (כמובן לא במילים מפורשות, אך זה המשמעות שבדרך כלל ההורים קולטים (שלא בצדק!) מילדיהם החוזרים בתשובה) "כל מה שנתתם לי עד היום, החינוך וכו' הכל היה שטויות. אני גדלתי ובגרתי וגילית את האמת, ואתם מסכנים עדיין נמצאים בעולם המסכן של החילוניים".

כמובן, שמתפיסה שכזו צריך מאוד להיזהר. אל לנו לבוא בגישה מתנשאת שכזו. אלא לבוא להורים מתוך אהבה ענקית ותודה גדולה על כל מה שהם נתנו לנו עד היום, ויחד עם זה לרצות להוסיף דברים נוספים שחסרים בבית ההורים.



ד: עצה נוספת שנראית לי חשובה מאוד:

התורה מלמדת אותנו לנסות להסתכל על הסובב אותנו בעין חיובית. אחד הסימנים לתלמידי אברהם אבינו הוא: עין טובה.

כדאי לנסות למקד את המבט, על הדברים החיוביים שיש. אני בטוח שאם רק תחפשי, תמצאי הרבה דברים שיש בהורים שלך, הן באבא והן באמא, והן בשניהם ביחד. ברגע שאנחנו מתמקדים בבעיות אנחנו מגדילים אותם פי כמה, ומקשים עלינו את היכולת להתמודד איתם. הראיה החיובית, המחפשת את הטוב הקיים, מגדילה את הטוב.

מספרים על מורה של כיתה לילדים עם בעיות, שלא ידעו לכתוב נכון, שבהתחלה הייתה מסמנת להם במילים שהם כתבו: 50 טעיות ו8 נכון... אך בהמשך היא החליטה לסמן רק את הנכון, ותוך זמן קצר היו שיפורים מדהימים...

חשוב להדגיש אין כאן בריחה מהמציאות או בקשה להמציא דברים שיהיו טובים, אלא כפי שהדגשנו מקודם, מיקוד תשומת הלב על הטוב הקיים.



ה: מבחינה הלכתית, אמנם לכתחילה ודאי שעדיף שיהיו שני כיורים. אך ישנה אפשרות בדיעבד להסתדר גם עם כיור אחד, כאשר השטיפה נעשית במים קרים פושרים. ובכלל בדרך כלל, לא שוטפים כלים בחום רב כל כך שיכול להעביר טעם מכלי חלבי לכלי בשרי, כך שבדיעבד בדרך כלל אין בעיה בהקשר של שטיפת כלים, ואין צורך לשטוף כלים "באוויר" ואין צורך לריב על זה עם ההורים. בשנים עברו גרנו בדירה עם כיור אחד והסתדרנו.



אגב, ממה שכתבת שהם לא מוכנים לשטוף באוויר, אני מבין שדברים אחרים הם כן מוכנים לעשות. (נכון?). זה דבר חשוב מאוד שקשור לנקודה הקודמת שאמרנו, שאף שאת הבת משנה מהחינוך שהם נתנו לך, הם מוכנים ללכת לקראתך, ובדברים מסויימים לעשות שינויים בהרגל חייהם בשבילך. וגם על זה יש הרבה מה להודות, יש כאלה שגם את זה ההורים לא עושים בשבילם...

לגבי העניין של הטוסטר רציתי לשאול – האם אין לכם מיקרוגל בבית? אם יש אז פשוט מאוד להסתדר איתו, כי גם אם ההורים מחממים בו בשר וחלב ביחד, את צריכה שיהיה לך כלי משלך שהוא סגור (כלי פלסטיק פשוט למיקרוגל שקונים בסופר) ותחממי בתוכו מה שאת רוצה כשהוא סגור ואז לא איכפת לך מה חיממו במיקרוגל קודם (צריך כמובן כלי אחד כזה לחלבי ואחד לבשרי). בעיקרון גם בתנור אם את מכניסה את האוכל בתוך כלי סגור לא משנה מה חיממו בו קודם.





ו: לסיכום:

תחושתך מאוד מובנת והגיונית במצב שבו את נמצאת. לדעתנו ומניסיוננו, הדבר הטוב ביותר הוא שתהיי בקשר עם אדם (אפשר כמובן אישה) שיוכל להיות גם אוזן קשבת לעזור ולתת עצות עם צריך, וגם הדרכות הלכתיות שצריך (יש דברים שלפעמים נראים בעיות, אך אפשר בקלות למצוא להם פיתרון וחבל לעשות מלחמות עם ההורים או עם הסביבה על דברים שבאמת אין צורך בכך).

כתבת שאת התקדמת בעיקר דרך האינטרנט, וזה נפלא שאפשר להשתמש בכלי הזה לדברים חיוביים שכאלו, אך עדיין אין דומה קשר אישי "פנים אל פנים", ללימוד והתייעצות דרך האינטרנט. (את גם הולכת לשיעורים?)

ברוך השם אנחנו מכירים אנשים כמעט בכל חלקי הארץ, שיוכלו וישמחו לעזור לך בקשר אישי קבוע, בליווי קבוע, שאין לנו ספק שזה הפיתרון הטוב ביותר במקרים כאלו.

האדם המלווה זה בדרך כלל משפחה צעירה ונחמדה, שניתן גם להתארח אצלה בסעודות שבת, בהרגשה ביתי וכיפית, כך שאווירת השבת מקבלת צביון של דברי תורה, רוחניות ושמחה.

על – כן: את יכולה בשמחה לפנות אלי, על מנת שנדע היכן את גרה, כדי למצוא מישהו/מישהי באזור מגורייך. אליעזר: 0504477961. או דרך האימייל. שלום וכל טוב. בהצלחה ענקית.

לא לשכוח: לא להתייאש, רק לשמוח יש, מתוך אמונה בה' יתברך, ששם אותי במציאות הזאת, כנראה שיש לי כוחות להתמודד.

אליעזר

anat8@inn.co.il