משפיע ומושפע בין דתיים וחילוניים

ב"V


שלומות,

השאלה לכאורה רמוזה במחלוקת בין יוסי בן קיסמא המספר על מי שהציע לו לבוא לגור במקומו והוא סרב אפילו בעד הון רב בשל רצונו לגור במקום של תורה.
לכאורה, כאן נסתם הגולל על השאלה.
אבל, כיון שמדובר על עם, כיון שבבסיס הדיון עומדת ההנחה שהפגיעה של אחי החילוני היא פגיעה סגולית והיא מעכבת את תהליך הגאולה הרי שאי אפשר לנתק עמדה זו ממוטיב האחריות והערבות. אשר על כן, לא אוכל להתעלם מהצורך העמוק שבדיון בסוגיה על כלל מרכיביה.
לכן, לא הייתי אומר שהמגורים בשכונה מסוג זה אסורה באופן קטגורי.
ברמה העקרונית היא רצויה אולם תלוי מי השואל ומי השכנים.
לנוחיותך,
צרפתי דף מקורות שערכתי בנושא.

בהצלחה,


שי






משנה מסכת אבות פרק א משנה ז:
נתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתיאש מן הפורענות:


משנה מסכת אבות פרק ב משנה ט:
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב רבי יוסי אומר שכן טוב רבי שמעון אומר הרואה את הנולד רבי אלעזר אומר לב טוב אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר עין רעה רבי יהושע אומר חבר רע רבי יוסי אומר שכן רע רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום ברוך הוא שנאמר (תהלים ל"ז) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן רבי אלעזר אומר לב רע אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם:

משנה מסכת אבות פרק ו משנה ט:
אמר רבי יוסי בן קיסמא פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום אמר לי רבי מאיזה מקום אתה אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני אמר לי רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות אמרתי לו בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד שנאמר (משלי ו) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעולם הבא וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל (תהלים קי"ט) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ואומר (חגי ב') לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות:

בראשית פרק יג

(א) ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה:
(ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב:
(ג) וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי:
(ד) אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם ידוד:
(ה) וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים:
(ו) ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו:
(ז) ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ:
(ח) ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו:
(ט) הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה:
(י) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ידוד את סדם ואת עמרה כגן ידוד כארץ מצרים באכה צער:
(יא) ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו:
(יב) אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם:
(יג) ואנשי סדם רעים וחטאים לידוד מאד:
(יד) וידוד אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה:
(טו) כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם:
(טז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה:
(יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה:
(יח) ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לידוד:

רש"י בראשית פרק יג
אחרי הפרד לוט - כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו:


בראשית פרק כא:
(ט) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק:
(י) ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק:
(יא) וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו:
(יב) ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע:

רש"י בראשית פרק כא
(ט) מצחק - לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש"ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו':


בראשית פרק מו
(לא) ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה אליו אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי:
(לב) והאנשים רעי צאן כי אנשי מקנה היו וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו:
(לג) והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם:
(לד) ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רעה צאן:


רש"י במדבר פרק ג פסוק כט:
(כט) משפחת בני קהת יחנו וגו' תימנה - וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה, אוי לרשע ואוי לשכנו, לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמשים איש עם קרח ועדתו, שנמשכו עמהם במחלוקתם:


דברי הימים ב פרק כ
(לה) ואחרי כן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל הוא הרשיע לעשות:
(לו) ויחברהו עמו לעשות אניות ללכת תרשיש ויעשו אניות בעציון גבר:
(לז) ויתנבא אליעזר בן דדוהו ממרשה על יהושפט לאמר כהתחברך עם אחזיהו פרץ ידוד את מעשיך וישברו אניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש:


רמב"ם הלכות דעות פרק ו
הלכה א
דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נווהג /נוהג/ כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, ואומר אשרי האיש וגו', וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.

הלכה ב
מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק, וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה, אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם, לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להן בכל מיני חבור שנאמר ולדבקה בו, וכן צוו חכמים ואמרו והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם.

רמב"ם הלכות דעות פרק ז:
הלכה ו
כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם, ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד.


רמב"ם הלכות אישות פרק יג הלכה טו:
האיש שאמר איני דר במדור זה מפני שבני אדם רעים או פרוצים או גוים בשכונתי ואני מתירא מהם שומעים לו, ואע"פ שלא הוחזקו בפריצות, שכך צוו חכמים הרחק משכן רע, ואפילו היה המדור שלה מוציאה ממנו ושוכן בין בני אדם כשרים, וכן היא שאמרה כן אף על פי שהוא אומר אני איני מקפיד עליהם שומעין לה מפני שהיא אומרת אין רצוני שיצא עלי שם רע בשכנות אלו.

רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה יב:
לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו, כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף סג עמוד א

אמר רבי שמעון בן לקיש: אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא - חגריהו על מתניך, אם עם הארץ הוא חסיד - אל תדור בשכונתו.

רש"י מסכת שבת דף סג עמוד א
אל תדור בשכונתו - שאינו יודע בדקדוקי מצות, ואין חסידותו שלם, וסופך ללמוד ממנו.





שו"ת רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) סימן נז:
וכל שכן הכא דנפיק מיניה חרבה כי אנחנו ראינו בעינינו ואין שום אדם יכול להכחיש בזה כי מאז שנמנעו המלמדים מללמוד הקראים נמנע גם הלמוד מהרבנים ונתמעט עד שלא נשאר מאומה כי בהיות התלמידים מן הקראים עוסקים במדרשי הרבנים היו גם התלמידים מן הרבנים מתקנאים בהם ומשתדלים בלמודם כי קנאת סופרים תרבה חכמה וכאשר נמנעו מללמד הקראים סרה הקנאה ונתמעטה התורה בינינו ואין לך חרבה גדולה מזה.

רבי אליהו מזרחי (הרא"ם)
רבי אליהו מזרחי נולד בקושטא בשנת ה"א ר"י(1450)לערך, ממוצא רומניוטי(היינו הרא"ם לא בא ממוצא ספרדי, אלא מתוך הקהילה התורכית הותיקה המקומית). בשנת ה"א רנ"ח (1498) הוא מונה לרב הראשי של קושטא, ולמעשה - של כל האימפריה התורכית-עותומנית. בנוסף לחכמתו בתורה למד ר' אליהו גם מדעים. פסקיו ההלכתיים התקבלו על הקהילה הרומניוטית ועל הקהילה הספרדית גם יחד. הוא קיבל את פני הגולים הספרדיים לאחר שנת ה"א רנ"ב (1492) ודאג אישית לסיעודם, לקליטתם וליישובם מחדש. פירושו לפירוש רש"י על התורה מפורסם ונלמד עד היום. הרא"ם נפטר בשנת ה"א רפ"ו (1526).


שו"ת משיב דבר חלק א סימן מד :
והנה המעריך הורו והוגו עצה להיות נשמר מדור זה להפרד זה מזה לגמרי כמו שנפרד אברהם מלוט, במטותא מן המעריך עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה, הן בשעה שהיינו באה"ק וברשותנו כמעט בבית שני נעתם ארץ וחרב הבית וגלה ישראל בסבת מחלוקת הפרושים עם הצדוקים וגם הסב מחמת שנאת חנם הרבה ש"ד מה שאינו מן הדין היינו בשעה שראה פרוש שאחד מיקל באיזה דבר אע"ג שלא היה צדוקי כלל אלא עשה עבירה, מ"מ מחמת ש"ח היה שופטו לצדוקי שמורידין אותו, ומזה נתרבה ש"ד בהיתר ולשם מצוה בטעות וכבר רמז ע"ז בתורה (ס' במדבר סי' לו מקרא ל"ד) כמבואר בהע"ד והר"ד, וכ"ז אינו רחוק מן הדעת להגיע ח"ו בעת כזאת ג"כ אשר עפ"י ראות עיני א' ממחזיקי הדת ידמה שפלוני אינו מתנהג עפ"י דרכו בעבודת ה' וישפטנו למינות ויתרחק ממנו ויהיו רודפים זא"ז בהיתר בדמיון כוזב ח"ו, ושחת כל עם ה' חלילה זהו אפילו אם היינו בארצנו וברשותנו:

משיב דבר
רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הידוע בכינויו הנצי"ב מוולוז'ין, נולד בעיר מיר, רוסיה, בשנת ה"א תקע"ז (1817) ונפטר בורשה, פולין, בשנת ה"א תרנ"ג (1893). שמו התפרסם בעיקר כראש ישיבת וולוז'ין שברוסיה, אם הישיבות של העת החדשה. הוא טיפל אישית בתלמידיו הרבים, ובזמנו מנתה הישיבה למעלה מ- 400 תלמידים. הוא כתב ספר פירושים לש"ס בשם מרומי שדה; חיבור העמק שאלה על ספר השאילתות של רב אחאי גאון; פירוש העמק דבר לתורה, ועוד. תשובותיו נתפרסמו בספרו משיב דבר. הנצי"ב אף סייע באופן פעיל לתנועת חובבי ציון, אשר עסקה בעלייה וביישוב ארץ ישראל השוממה.