משל כבשת הרש

ב"ה


ברכה ושלום.


ממשל כבשת הרש ניתן ללמוד כמה דברים הקשורים למנהיגות.

1)[מצוות "תוכחה"]- על מנהיג מוטלת החובה להוכיח כלומר לא להעלים עין אלא להתייחס ולבוא בדברים עם האדם החוטא.
2מנהיגות עם מטרה] - המטרה היא לגרום לחברה להיות חברה שמתנהגת על פי אמת. מתפקידו של מנהיג להוביל את מי שנמצא מתחתיו לאור ערכים של אמת וצדק גם אם זה לא נעים וגם אם צריך לשלם עבור זה מחיר.
3)[ביצוע]-שיטת הפעולה בה נקט נתן הנביא בכדי לגרום לדוד המלך להודות על האמת היא שיטת דידקטית הגורמת לאדם החוטא להבין בעזרת משל ונמשל את המעשה שהוא עשה ולהבין את חומרת העונש שהוא צפוי לקבל.
4)[מבחן התוצאה]- דוד המלך הבין שהוא לא היה בסדר ומודה ואומר "חטאתי".
5)[סיום] –המטרה הושגה בכך שהמלך הבין את חומרת מעשהו והוא ינסה לתקן את דרכיו ולכן הנביא מודיע לו שגם אלוקים סלח לו בראותו שהוא מצטער על המעשה שעשה.


ראשית אני מעתיק את המשל מספר שמואל ב פרק יב:

שמואל ב פרק יב

(א) וַיּשׁלַח יְקֹוָק אֶת נָתָן אֶל דּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשׁים הָיוּ בּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשׁיר וְאֶחָד רָאשׁ:
(ב) לְעָשׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבּה מְאֹד:
(ג) וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כּבְשׂה אַחַת קְטַנּה אֲשרֶׁ קָנָה וַיְחַיּהָ וַתּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בּנָיו יַחְדָּומִפּתּוֹ תֹאכַל וּמִכּסוֹ תִשׁתּה וּבְחֵיקוֹ תִשׁכבּ וַתּהִי לוֹ כּבַת:
(ד) וַיּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשׁיר וַיּחְמֹל לָקַחַת מִצּאנוֹ וּמִבּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבּא לוֹ וַיּקּח אֶת כּבְשׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיּעֲשׂ הָ לָאִישׁ הַבּא אֵלָיו:
(ה) וַיּחַר אַף דּוִד בּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְקֹוָק כּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת:
(ו) וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשׁלּם אַרְבּעְתּיִם עֵקֶב אֲשׁר עָשׂה אֶת הַדּבָר הַזּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל:
(ז) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצּלְתּיךָ מִיּד שׁאוּל:
(ח) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לּך ָ כּהֵנּה וְכָהֵנּה:
(ט) מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת הָרַע בּעֵינַי אֵת אוּרִיּה הַחִתּי הִכּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשׁתּוֹ לָקַחְתָּ לּך ָ לְאִשּה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בּחֶרֶב בּנֵי עַמּוֹן:
(י) וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כּי בְזִתָנִי וַתּקּח אֶת אֵשׁת אוּרִיּה הַחִתּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשּה:
(יא) כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת:
(יב) כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ: ס
(יג) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיקֹוָק ס וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְקֹוָק הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת:




1) [מצוות התוכחה-]
נפסקה ההלכה ברמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ז

הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא, אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שניה ושלישית, וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע, וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם.

2)[המטרה]-דוד המלך אמר בעצמו בספר תהילים שיש להתחנך על פי ערכים שהם ערכי אמת כפי שכתוב ב תהלים פרק טו
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְקֹוָק מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ:
(ב) הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ:
(ג) לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ:
(ד) נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס וְאֶת יִרְאֵי יְקֹוָק יְכַבֵּד נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר:
(ה) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם:


3) [ ביצוע-] במטרה הושגה ע"י כך שדוד המלך חזר בתשובה שלמה והבין את מה הוא צריך לתקן.
וכפי שמוגדר בהלכה ברמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה א

" אי זו היא תשובה גמורה,? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך, ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא, אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו.


[סיום-] המסקנה והלקח שנלמד לדורות מדוד המלך שהוא לימד אותנו מה זה להודות על האמת ולחזור בתשובה וכך מאמר ב תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף טז עמוד ב
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על "- נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה.




בברכה ,


עוזיאל