שאלה
שלום לכבוד הרב,
יהיה לי מאד קשה לכתוב את הדברים הבאים אבל אני אנסה לעשות את זה בצורה הכי פשטנית שאני יכולה-
לפני כמה חודשים ישבתי מתחת לעץ בפנימיה בה אני לומדת ולמדתי למבחן בספרות. ואז נדדה מחשבתי מהלימודים וחשבתי עם עצמי על כל החיים שלי.. חשבתי על החברות, על המשפחה, על עצמי, על הבית ספר, על הסניף, על כמעט הכל..
ואז עלתה לי בראש השאלה- אם בכלל טוב לי איפה שאני!?..?! טוב לי באולפנא הזו? טוב לי בסניף? יש לי חברות טובות? א-נ-י א-ד-ם ט-ו-ב?!
מי אני בכלל!?
השאלות האלו עדיין מטרידות אותי ומאז אותו יום קורה לי לפעמים שאני פשוט בלילה במיטה שוכבת לפני שאני נרדמת ופשוט בא לי לבכות!
אני מרגישה פשוט ריקנות!
הבעיה היא שאני לא יודעת למה אני מרגישה את הריקנות הזו... אני ב"ה ילדה עם המון חברות, באה מבית מעולה, אני בבני עקיבא, אני עומדת להיות מדריכה עוד שלושה שבועות, הציונים שלי ב"ה, והחשוב מהכל- הצד הרוחני שלי, גם בסדר. אני משתדלת לקיים כמה שיותר מצוות, משתדלת שלא מחפפת, קיבלתי על עצמי לפני שנה וחצי שבכל עניין שאני עומדת לעשות קודם כל לבדוק מה ההלכה אומרת לגביו וב"ה מאז כך אני נוהגת, פיתחתי מחשבה עצמית בכל מיני נושאים, אני מתעניינת בהלכות, מאמרים, שו"תים.. קוראת הרבה.. אבל אני מרגישה ריקנות!
יש לי מים שלמים שאני פשוט מרגישה שמשהו בי חסר.. לא מלא!
אני כותבת את המכתב הזה ובוכה! אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות..
הלכתי אתמול לספריה באולפנא שלי כדי לעבוד על עבודה בתושב"ע וללמוד יהושוע לבגרות ואז לא מצאתי את הספר יהושוע.. חשבתי מה אני אעשה במקום זה והלכתי למדפים של ספרי האמונה וכל זה.. חיפשתי ספר מעניין שאולי אני אלמד יותר וככה אני ארגיש יותר מלאה, יותר שלמה..
התחלתי לקרוא ספר כלשהוא וקיבלתי על עצמי בלי נדר שלהקדיש כל יום שעה - כל יום ללימוד עצמי.. חשבתי שאולי זה יעזור לי להתקדם..
אני פשוט מרגישה תקועה בהתקדמות שלי!
לא רשמתי את זה אבל אני בכיתה י' ובשנה-שנתיים האחרונות עברתי המון! המון קרובים ומכרים נפטרו (אני הנערה שרשמה לך על ......וכשהייתי במחנהסיירם עבר עלי משבר נוסף, למדתי כל כך הרבה דברים השנה! התחלתי להאזין בשיחות, לשמוע שיעורים נוספים וקלטות של רבנים, לקרוא שיעורים באינטנרט, להתעניין יותר, הרחבתי ב-ה-מ-ו-ן את הידע שלי ביהדות, התחלתי לבנות לעצמי השקפת חיים, התחלתי לפ
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
, את הולכת בדרך הנכונה !!!
תמשיכי במה שהצבת לעצמך .באתגרים ובמטרות .
את הפירות של המאמץ לא רואים מיד .
לוקח המון זמן עד שתתחלי להרגיש את הנחת והכדאיות של המאמץ שאת עושה.
כי האדם עץ השדה וכמו שלוקחים גרעין של עץ הוא נרקב באדמה (ובוכה..)אבל מתוך ההרגשה האיכסית הזו עולה וצומח שתיל קטן ונחמד שמתפתח לעץ שמניב פירות ופרי פירות ונותן גם צל לחוסים בצילו.
אני חש שמה שאת לוקחת על כתפייך זה מספיק .אל תוסיפי עוד ! כי כדי לקיים את מה שלקחת על עצמך צריך המון כוחות נפש .ואת מנגינת המאמץ שאת עושה בעבודת השם ובתפילה את צריכה להמשיך בלי להפסיק.
מי יעלה בהר השם ?רק מי שמסוגל לקום ולהתמקם במקום הקודש.כי לעלות להר כל אחד יכול אבל להשאר שם "להתמקם " בהר השם לא כל אחד מסוגל אבל את כן !!!
אולי כדאי לך ללכת להתייעץ עם אדם שאת מעריכה ושמכיר אותך ואת סביבת חייך לעומק.
אני מצרף לך שיר יפה :כי האדם עץ השדה ותהליכים נפשיים מבשילים לאט לאט כמו בעץ השדה:
כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה
כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא שואף למעלה
כמו האדם הוא נשרף באש
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה
אהבתי וגם שנאתי
טעמתי מזה ומזה
קברו אותי בחלקה של עפר
ומר לי, מר לי בפה
כמו עץ השדה
כי האדם עץ השדה
כמו העץ הוא צמה למים
כמו האדם הוא נשאר צמה
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה
חזקי ואמצי!!!!!!!!!
עוזיאל
.