מרגישה חוסר באמונה

שלום לך, שואלת יקרה,

אני כבר מבינה שאת חכמה. למה חכמה? כי את שואלת את השאלה הנכונה, בזמן הנכון. בדיוק בזמן הנכון. את לא שואלת אחרי שאת נשברת וכבר "אין דרך חזור", וגם לא לפני, סתם כהתרסה, אלא בשלב שאת מרגישה שאת רגע לפני הנפילה הסופית, ופה – את רוצה לעצור. את לא רוצה למעוד יותר מזה. איזה יופי, איזו גדולה יש בך!

מדברייך המועטים, אני מבינה שאת בתקופה שאת מתקשה להאמין בריבונו של עולם. מצד שני, אני חשה בבירור את הכמיהה הגדולה שלך לאמונה, והאמונה שלך בכוח שיש לאמונה וביכולת שלה להשפיע על חייך ולרומם אותם.

משאלה שמנוסחת כ"כ בקצרה אני לא יכולה לדעת מה הגורם לקושי הזה, אבל אני משערת שאולי זה נובע מאיזה שהוא משבר שחווית, ומתוך נקודת המשבר הזה אולי את מתקשה להאמין שריבונו של עולם מקשה עלייך ככה.

הרבה פעמים כשיש לנו קושי בחיים, לא משנה באיזה תחום, זה מוביל אותנו לשאלות קיומיות, על מהות החיים, למה אני חיה? יש אלוקים? איפה הוא בחיים שלי?

האדם הראשון שהפך למאמין בעקבות חקירותיו ואח"כ מתוך חוויותיו - היה אברהם אבינו. האדם הראשון הזה אמנם היה הנביא הראשון, האדם שדיבר עם אלוקים, אך הוא נולד למציאות כזו. אברהם אבינו, בשונה מהאדם הראשון, בתוך המציאות האלילית שבה היה שקוע אביו תרח, גילה את אלוקים, או ליתר דיוק אלוקים התגלה אליו. עשר הניסיונות של אברהם דרשו ממנו להוציא בכל פעם יותר ויותר גילויים של אמונה. עד שהיה צריך ללכת נגד משפחתו, מכריו, הרגליו, אורחות חייו, ואף נגד המוסר שדגל בו, כל זה כדי לקיים את צו ד´. אברהם העברי נקרא כך, כי הוא מצד אחד וכל העולם מהעבר השני, מבחינת אמונה בד´. אבל אנחנו כאן, כ- 4,000 שנה אחרי, שואלים איך אפשר להגיע לדרגות גבוהות כאלו של אמונה, של בהירות בצדקת הדרך, של אהבה כל כך גדולה עד מסירות נפש ממש?

קודם כל, ברמה הבסיסית, מעשה אבות סימן לבנים. הכוחות הללו שגילו האבות בחייהם, מתוך מסירות נפש, עברו לנו בדם העברי, שהרי הדם הוא הנפש, והם חקוקים בנו, בין אם נגלה אותם ובין אם לא. זה בדם שלנו להאמין. תראי יהודי, הכי רחוק מזהותו ותרבות עמו, בזמן צרה הוא יתפלל לאלוקים. אותו אחד שמעולם לא פנה אליו, ואף הוא עצמו מופתע להרגיש את אלוקים פתאום מ"שום מקום" בחייו.

תחשבי על רגעים בחיים שלך שהרגשת השראה רוחנית, התעלות. תנסי להיזכר מה עבר לך בראש, מה חווית ברגש. האם חווית תחושה של רצון לחבק, לאהוב, להאיר, לעשות טוב? מה כל אלו אם לא גילוי של האלוקים שיש בך?
אני חושבת שיותר מהוכחה שכלית בקיום נוכחות אלוקית בעולם, את מחפשת לחוש את נוכחותו והשגחתו הפרטית עלייך. כלומר, ההרגשה שהוא אתך ממש, כולל כל מה שמרכיב את חייך, ואת רוצה לכוון את חייך מתוך אותה ידיעה, הרגשה וחוויה.

איוב, הדמות התנ"כית המייצגת סבל וייסורים, וזו השואלת ודורשת מענה אלוקי, אומר: "ומבשרי אחזה אלוה" (איוב יט´, כו´). מקובלים דורשים את הפסוק הזה מנפשי אחזה אלוה. הנפש היא הד קולו של ד´. הדימוי הטוב ביותר שניתן לדמות את ד´ שהוא אין סוף מופשט, עבורנו ייצורי אנוש סופיים ומוגבלים. הוא דמות האדם ונשמת היהודי בפרט, שנשמתו היא חלק אלוקי ממש. נכון שזה מפחיד לחשוב על זה, אבל יש בך ובי ובכל יהודי ויהודי ובמידה שונה גם בכל אדם ואדם, חלק של אלוקים. כמו שאם תנפחי בלון, האויר שבו יצא ממך, כך כאשר אלוקים ברא את האדם הוא נפח באפו נשמת חיים שהיא ממנו ממש. אדם נקרא כך על שם שהוא מידמה לאלוקים. אדמה לעליון.

כל זה בעצם מחזיר אותנו לשאלה שלך ממקום אחר, נשמה ( =) ), איפה בחיים שלך את רוצה לראות שאת מאירה, שמחה ונותנת. איפה היית רוצה למצוא ולתת יותר אהבה? יפה לראות, למרות הקושי שאת מתארת, את הרצון שלך להתקרב. עצם השאלה מראה שיש לך אמונה שיש אמונה...

"כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו" אומר רבי צדוק הכהן מלובלין. מתוך האמונה בד´ האדם מגיע ליכולת להאמין בעצמו. יקרה, דעי שאת חשובה ומיוחדת כל כך בעיני מי שהוא כל יכול, מי שמחשבותייך גלויות לפניו, מי שכל מעשה ומעשה שלך מול עיניו, ודלתות לבך פתוחות כספר בידיו. דווקא הידיעה יכולה לתת לך את לחלוחית החיים הזו בעין, את התקווה, האמונה שכל צעד, אף הקטן שאת עושה כדי להוסיף טוב: לעצמך, למשפחתך, לחברותייך, לעמך ולעולם כולו, בדרך שלך, שאת יכולה, אוהבת ומסוגלת, כל צעד כזה משמח מאד את ד´ שמעריך מאמצים וטהרת לב כי ממילא התוצאות וההישגים בידיים שלו.

למעשה, את יודעת שהאדמו"ר מסלונים אומר שההבדל בן צדיק לצדיק היא בדרגת האמונה שלו. כלומר, האמונה היא מסע אין סופי בו אנו מחפשים את אלוקים בעצמנו ומחוץ לנו. זה מעודד כי זה מראה שכל מקום בו אנו נמצאים, הוא תחנה שאלוקים תפר לנו כחלק מתוכנית האימונים לגילוי האמונה בחיים. ומכל תחנה לוקחים צידה לדרך וממשיכים הלאה. זה בסדר להרגיש משבר אמוני, כי זה נותן מקום לבירור ולגדילה באמונה. כמו תקרת זכוכית שנשברת כשחשבנו שהשמיים הם הגבול. זה כואב, אבל אז מגלים כמה אפשרויות חדשות לראות דרכן את החיים ואת מקומינו בהם.

לפעמים הכאב על זה שזה לא בסדר שאני לא מאמינה, גדול מהכאב של חוסר האמונה עצמה. כי מעבר לתחושת הריחוק, יש איזה פחד סמוי שהקשר לא יתחדש, שהריחוק יהיה לנצח. אולי אפילו תחושת נטישה ובדידות. זה קשה מאד להרגיש ככה. אבל מנחם לדעת שזו רק הרגשה. זו לא המציאות. באמת ד´ לעולם לא נוטש. "כי לא יטוש ד´ עמו". הוא פשוט מאפשר לנו למצוא שפה להתקרב אליו בעצמנו. השפה הזו במילה אחת גדולה היא [אמונה]. היא מכילה את היכולת שלנו להיות [אמונים], סמוכים ובטוחים, שיש מישהו שדואג לנו שם למעלה כ[אומן] הנושא את היונק, ושהוא הוריד אותנו לחיים כדי ש[נתאמן] להוציא כישורים במכון הכושר ובתוכנית הפרטית שהוא יצר לנו ב[אומנות] נפלאה ומדוייקת. והוא [נאמן] לנו גם כשאנו מתרחקים כי הוא יודע שבאמת אנו רק רוצים להתקרב, אבל לא תמיד מוצאים את הדרך הנכונה.

הרב סולובייצ´יק אומר, שאדם לא יכול לדעת את שליחות וייעודו מתוך חשיבה בלבד, אלא מתוך עשייה. עשייה מראה איפה נטיות הלב והנשמה ונותנת ביטחון וסיפוק. אולי תחשבי על עשייה שעושה לך ולאחרים טוב, אולי משהו התנדבותי. זה נותן כוח להאמין בחיים ובמי שנותן לנו אותם, וכוח לראות בהם מתנה. אמן שתצליחי.
ועוד משהו, אני רוצה לתת לך רעיון שיכול לעזור לך לשים לב לנוכחותו של ד´ בחיים שלך. זה מאד עוזר, משמח ומשפר את היכולת להעריך את הדברים הקטנים בחיים: כל לילה לפני השינה, שבי עם עצמך ותאמרי לאלוקים תודה על 10 דברים טובים שקרו לך באותו יום (את יכולה להתחיל גם עם שלושה). גם אם את לא מרגישה שמישהו מקשיב לך, זה נותן הרגשה טובה. אני מקווה שבהמשך זה יזרום יותר ותוכלי גם לדבר אתו חופשי יותר ותרגישי שגם יש מי שמאזין באהבה. ובמילים של רבי נחמן: התבודדות. וכמובן, כמה שזה אולי נשמע אבסורדי, תתפללי על זה. אמונה זה מצרך יקר. אם לא נתפלל עליו על מה כן?

אשמח לענות על שאלות ותהיות ומחשבות שעלו לך בעקבות הדברים. שיהיה הרבה הצלחה, ברכה ושמחה מכל המסע הזה ששמו חיים.

בברכה, שירה מחברים מקשיבים. 20shira@gmail.com

נ.ב:
אם בכל זאת את רוצה להעמיק גם מבחינה שכלית, שזה מחזק מאד, יש כאן קישורים לתשובות דומות שנענו בעבר בחברים מקשיבים בעניין זה:

על הנצרות ועל זרמים ביהדות : https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=42638
אתר אמיתות המקרא: http://www.haemet.net/Amitut/Index.htm
ספרים וקישורים בנושא תפילה ואמונה: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=57239
אולי התורה שבעל פה היא סתם המצאה?
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?title=אולי התורה שבעל פה היא סתם המצאה?