מקור לצניעות האישה

שלום וברכה

התורה כדרכה עוסקת בצניעות בשני הקשרים. הקשר אחד הוא אכן ההקשר הפנימי. האדם הצנוע הוא זה המקיים את "והצנע לכת עם אלוקיך" (אם כי זה נאמר על עניין אחר), וזו חוויה פנימית עמוקה של צניעות. ברם, התורה אינה עוצרת בחוויות פנימיות, אלא קובעת כי על האדם להביא לידי ביטוי חיצוני את העולמות הפנימיים שלו, וזה בא לידי ביטוי בלבוש הראוי.

אין זה נכון כי דיני צניעות נועדו רק כדי להגן על הגברים. צניעות מחייבת גם את הגברים עצמם. היא ערך עצמי, של התייחסות צנועה לגוף ולהופעתו. יש מקום לגוף, ויש גם מקום להסתרתו והצנעתו. זהו יחס כפול אל הגוף, שההלכה מעצבת בדרך המיוחדת רק לה. באין רואה, אמנם מרכיב אחד של הצניעות אינו קיים, ועל כן אכן מותר בבית להיות לבוש פחות בצניעות, אולם המרכיב השני קיים בכל עת, ולכן לדוגמה אסור ללכת ערומים גם אם אף אחד לא רואה ונמצאים על אי בודד או בבית לבד.

לגבי שיעורי הצניעות – קשה להגדיר. ברם, בפשטות אפשר לומר כי הבגדים צריכים להיות צנועים, ועל אף ההבדלים בין בני אדם – יודעים מה זה צנוע ומה זה לא.


כל טוב