מקור לאיסור לסרב לתת גט

תהיה בריא,

אני מאד מופתע משאלתך ואענה בשלושה חלקים:
1. דרך ארץ בסיסית
2. דין המסרב לגרש את אשתו
3. דין כל מי שאינו מציית לפסק של בית הדין (בכל מקרה וגם מי שאינו בא לדין תורה)

1. דרך ארץ קדמה לתורה

האשה אינה שבויה של הבעל ולכן מבחינה מוסרית עליו לשחרר אותה ברגע שתרצה בכך.
קראנו הבוקר בעשרת הדברות על איסור 'לא תגנוב' והכתוב מדבר בגניבת נפשות.
גם אם מבחינה הלכתית עיגון האשה וסחטנות כזו או אחרת אינה בדיוק 'גניבת נפשות' הרי שברור שזו רוח הדברים ומי שאינם חיים ביחד כבעל ואשה עליו לשחרר אותה ולא "לגנוב את נפשה" ולעכב את הגט מסיבות שונות או לסחוט ממנה דברים – כשם שהתחתנו מרצון שניהם כך עליו לשחרר את אשתו לבקשתה.

2. המסרב לתת גט לאשתו – כותב הרמב"ם בהלכות גירושין :

מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר, וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך ולחצו אותו ישראל ביד הגוים עד שיגרש ה הרי זה כשר, ...

3. דין כל מי שאינו מציית לפסק של בית הדין – כותב הרמב"ם בהלכות סנהדרין

יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה, וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכל הוראת שעה לא שיקבע הלכה לדורות,
ו - וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלם זה והרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו מכאן שהפקר בית דין הפקר.
ז - וכן יש לדיין לנדות ולהחרים מי שאינו בן נידוי כדי לגדור פרץ כפי מה שיראה לו והשעה צריכה לכך ויאמר שנידהו והחרימהו על דעתו ויפרסם חטאו ברבים שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה'.
ח - וכן יש לדיין לעשות מריבה עם הראוי לריב עמו ולקללו ולהכותו ולתלוש שערו ולהשביעו באלקים בעל כרחו שלא יעשה או שלא עשה, שנאמר ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלקים.
ט - וכן יש לו לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורים ולדחוף ולסחוב על הארץ שנאמר הן למות הן לשרושי הן לענש נכסין ולאסורין.
י - כל אלו הדברים לפי מה שיראה הדיין שזה ראוי לכך ושהשעה צריכה, ...אלא להוסיף בכבוד המקום בלבד שכל המבזה את התורה גופו מחולל על הבריות והמכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, ואין כבוד התורה אלא לעשות על פי חוקיה ומשפטיה.

מהו נידוי הכתוב לעיל (בהלכה ז ) מסביר הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה
ב - פלוני יהא בשמתא, ואם נידוהו בפניו אומר לו פלוני זה בשמתא, והחרם אומר לו פלוני וכיצד הוא הנידוי אומר מוחרם, וארור בו אלה בו שבועה בו נידוי.
ד - מהו המנהג שינהוג המנודה בעצמו ושנוהגין עמו, מנודה אסור לספר ולכבס כאבל כל ימי נידויו, ואין מזמנין עליו, ולא כוללין אותו בעשרה לכל דבר שצריך עשרה, ולא יושבין עמו בארבע אמות, אבל שונה הוא לאחרים ושונין לו ונשכר ושוכר, ואם מת בנידוי בית דין שולחין ומניחין אבן על ארונו כלומר שהן רוגמין אותו לפי שהוא מובדל מן הציבור, ואין צריך לומר שאין מספידין אותו ואין מלוין את מטתו.
ה - יותר עליו המוחרם שאינו שונה לאחרים ואין שונין לו אבל שונה הוא לעצמו שלא ישכח תלמודו, ואינו נשכר ואין נשכרין לו, ואין נושאין ונותנין עמו, ואין מתעסקין עמו אלא מעט עסק כדי פרנסתו.
ו - מי שישב בנידוי שלשים יום ולא בקש להתירו מנדין אותו שניה, ישב שלשים יום אחרים ולא בקש להתירו מחרימין אותו.
יג - . . . מנדין ומתירין ברגע אחד כשיחזור המנודה למוטב, ואם ראו בית דין להניח זה בנידוי כמה שנים מניחין כפי רשעו, וכן אם ראו בית דין להחרים לזה לכתחלה ולהחרים מי שיאכל עמו ושותה עמו או מי שיעמוד עמו בארבע אמות מחרימין כדי לייסרו וכדי לעשות סייג לתורה עד שלא יפרצו החוטאים,



סיכום
1. זה לא אנושי
2. בית דין צריכים להכות את מי שחייב ומסרב לתת גט.
3. כל מי שאינו מציית לבית הדין יש לנדותו ואף להחרימו – בפניו ושלא בפניו.



בברכה ומתוך הבנה שכל יהודי ישר והגון לא יעגן את אשתו מסיבות אגואיסטיות או אחרות

דוד לוי
098987548