שאלה
למדתי פעם מסכת פסחים וזכור לי "מקום שנהגו..."
נולדתי בחו"ל /גלות ושם חגגנו יומיים כל חג.
אחרי העליה לארץ, בהתאם להלכה אמצנו את מנהג המקום וחג היה ליום טוב אחד בלבד.
למה יש הבדלים בין הדברים שנהגנו שם למה שנוהגים כאן?
הכוונה היא למשל על הקטניות שזה מנהג מאירופה ולא היה נהוג בארץ?
למה ההבדלים בזמן ברכת כהנים שם וכאן (כן ולא) ?
למה נשארים אם חלק מהמנהגים וחלק לא?
תודה.
תשובה
לשואל שלום רב.
יש כאן כמה עניינים שונים:
א. הדין לעשות בחו"ל יומיים, מופיע בגמרא. מי שגר בחו"ל עושה יומיים. מי שעלה לארץ, עושה יום אחד.
ב. ברכת כוהנים אנו אומרים בכל תפילת שחרית ומוסף. באירופה לא נהגו לומר ברכת כוהנים בשחרית ובמוסף של שבת. הסיבה היא כיון שברכת כוהנים נאמרת באהבה ובשמחה, ובחו"ל אין לנו שמחה אמיתית. (לכן נהגו לאומרה רק במוסף של חג).
ג. יש מנהגים רבים שנהגו בקהילות שונות. כאשר אדם עבר מקהילתו להתגורר במקום אחר שבו היה מנהג אחר, הוא עבר למנהג המקום החדש. כך יהודי מאשכנז שעבר לטורקיה (ולכן כונה "אשכנזי"), עבר למנהגי טורקיה וכן להיפך. אבל זה באדם בודד. בדורנו זכינו לקיבוץ גלויות, וקהילות שלמות עלו לארץ. כך עלו מאות אלפים מצפון אפריקה, ומאות אלפים מארצות שונות באירופה. לכן, הם נשארו עם מנהגי הקהילה שלהם, שהרי הם עלו עם כל הקהילה. לכן יהודי שעלה מאירופה, ששם נהגו שלא לאכול קטניות בפסח, ממשיך במנהגי עדתו גם בארץ. וכן יהודי מצפון אפריקה שנהג לקום כל חודש אלול לסליחות וכד', ממשיך במנהגו גם בארץ. מה שאין כן באותם מנהגים שהוזכרו בהלכה כמוגדרים לחו"ל כמו יומיים יום טוב שהוזכר לעיל.
בברכה
אפי קיציס
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם