שאלה
2 שאלות חשובות לי ולאשתי:
1. כששאלנו וחקרנו לדעת מהיכן מגבות הבלניות במקווה את דרישתן לתחקר את האישה לגבי ספירת ימי נידתה, למדנו שאין כלל חיוב הלכתי שמחייב את האישה לתת דין וחשבון לפני הבלנית. האישה מעידה לפני בעלה.
כמו כן קראנו שהרב אריאל אמר שבלניות צריכות להמנע מלהציק לנשים בעניין זה, והעובדה היא שהבלניות במקווה מצפצפות וממשיכות לתחקר.
מי עובר כאן על ההלכה ? האישה שמתעקשת להעיד רק בפניי בעלה על ימי נידתה או הבלניות שממשיכות לתחקר ומפירות את צניעותה ?
2. מדאורריתא אשה צריכה לספור 7 מרגע גילוי הנידה. ו7 נקיים נוספים מחויבת הזבה. חז"ל קבעו שמכיוון שאיננו יודעים כיום להבדיל בין נידה לזבה ובין דם לדם חייבות כולן לספור 7 נקיים אחרי סיום הנידה. כלומר גם הנידה וגם הזבה כבימנו: כדין זבה.
ואנחנו שואלים: כיצד מתיימרים הפוסקים לפסוק שאין הנשים יודעות להבחין אצל עצמן בין דם לדם כאשר מעולם לא היתה בעניין זה אפילו פוסקת הלכה אחת ממין נקבה ?
כיצד זה עולם של פסיקה הלכתית שמבוסס כולו על כושר האבחון של המין הגברי בלבד יכול להחליט ולהעיד כי בימנו אין נשים יודעות להבין בין דם לדם ?
מישהו מכל פוסקי ההלכה שאל פעם את הנשים עצמן בנושא ?
תשובה
ב"ה כ"ב טבת תשס"ד
שלום רב!
תודה על שאלותיכם.
לגבי השאלה הראשונה אני מסכים עם הנאמר, ומקוה שיעשה תיקון בענין, שהבלניות יתודרכו מה עליהם לומר ומה תפקידם.
תקנת חז"ל שנשים יספרו שבעה נקיים כמו זבה היתה מבוססת על הכרה טובה של המציאות בה הם חיו, ולכן העובדה שנשים לא הבחינו בין דם לדם היתה נהירה להם, וזה מה שהביא אותם לתקנה זו. אני מניח שהם דיברו עם נשים בנושאים אלו, ועל סמך זה הם ידעו מהי המציאות.
לגבי המציאות בימינו, אין לנו היום סמכות הלכתית מרכזית היכולה לשבת על המדוכה ולברר נושא זה מחדש, האם המציאות השתנתה או לא, ולכן התקנה נשארת במקומה, יתכן ואם יתברר בעתיד שמציאות התשתנתה וסמכות הלכתית תקום התקנה תשתנה.
בודאי שפוסקי ההלכה שואלים נשים בנושאים אלו, הצגת הדברים כאילו פוסקי ההלכה משתלטים על עולם הנשים וקובעים להן הלכות בניגוד למציאות ולרצונן היא משוללת כל יסוד.
בברכה
בניהו ברונר
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם