מפחדת שאחלה, כדאי להתפלל שאהיה בריאה כל החיים?

שלום רב!
קודם כל עלי לציין, כי מרגש לקרוא דברים היוצאים מן הלב, כשהשאיפות כל-כך טהורות, עד שהפחד ממחלה הופך להיות פחד מליות חסרת אפשרות לקיים מצוות. כל הכבוד!

בריאות הינה, ללא ספק, אחד הדברים החשובים ביותר בחיים, וקרוב לוודאי הדבר החשוב ביותר בחיים הגשמיים, אך, לעניות דעתי, אין לה קשר לשמחה, רצון, ועבודת ה´. ניתן לראות מקרים רבים (לדוגמא בספר "עיגולי השמחה של דסי", אותו כתבה דסי ז"ל, כשהייתה חולת סרטן) בהם אנשים חולים, ואף חולים קשים, שמרו על קשר חם וישיר עם בורא עולם, ובעקבות כך גם על שמחה.
אינני רואה החשבון של הקב"ה, ולכן לא אוכל לערוך את חשבונותיו ולהסביר, אך לדעתי יש משל שיכול להסביר, לפחות חלקית, את יחסינו כיהודים מאמינים לכאב ולצרות: ילד קטן שיחק עם חבריו, ותוך-כדי משחק, נפל וחתך את ידו באמצעות ברזל חלוד. הילד מגיע הביתה בוכה, וכואב, כשברור לו שמי שיכול להקל על כאביו הם הוריו, שתמיד עוזרים לו ופותרים לו כל בעיה. והנה כאן הוא נוחל אכזבה קשה ומכאיבה – לא רק שהוריו לא מגנים עליו מפני פגיעה, הם אף לוקחים אותו לאיש רע לבוש לבן, שדוקר אותו ומכאיב לו עוד!!! אנו, כמבוגרים, מבינים כי ההורים לקחו אותו לרופא כדי שייתן לו חיסון נגד טטנוס – מה שיציל את חייו, אך הילד, כמובן, אינו מבין זאת!!! בחיים האמיתיים, אנו הילד הקטן, וההורים הם אבינו שבשמים. לעיתים נראה לנו שדווקא כשקשה הקב"ה רק מקשה עוד, וכאן עולות שאלות כגון "למה ה´ עושה זאת", "היכן היה א-לוקים בשואה", ועוד. אם "נגדל" רק עוד מעט, נוכל להבין כי איננו מבינים, אך ה´דקירה´ היא לטובתנו...
לגבי עצם הדאגה שלך, שכפי שכבר אמרתי, מעידה על עבודת ה´ אמיתית, ראשית יש לדעת כי לא אנו קובעים מה המחלה, ולא מהו הטיפול. דברים אלה הינם בידי שמים בלבד, והרופאים נשלחו כשליחים. גם כשהולכים לרופא, אין לסמוך עליו, אלא להתפלל לבורא עולם שיצליח בידו. לגבי השאלה אם לטפל – ברור שיש לטפל! זו חובתנו! "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"! אך דבר זה לא צריך להפחיד אותך. קודם כל, בגלל הסיבה שהזכרתי, שבסופו של דבר גם אם אנו לא מבינים, בסוף הכל לטובה, אבל גם בגלל ש"אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו" – אם אדם חולה במידה כזו שהוא לא יכול לקיים מצוות – הרי שהוא פטור מהן, ולא ייענש על כך, ואם מחלה כלשהי מקשה עליו לקיים מצוות, והוא מקיים אותן בכל זאת – הרי ששכרו מרובה, שכן לימדונו חז"ל שמקבלים שכר לפי הטרחה והצער הכרוכים בקיום המצווה!
לבסוף, לא רק שאת באמת יכולה לבקש מה´ בריאות לכל החיים – זו מצווה! אנו מצווים להתפלל, ובתפילה, כל יום, שלוש פעמים ביום, מבקשים "רפאנו ה´ ונרפא, הושיענו וניוושעה"! הרב שלמה קרליבך זצ"ל כתב כי הקשר האמיתי שלי עם בורא עולם הוא כשאני יודע כמה אני צריך אותו! מותר וצריך לבקש הכל! זוהי משמעותה האמיתית של התפילה! יתרה מכך, רבי נחמן מברסלב אף אומר, כי אם בקשתו של אדם מהקב"ה היא לקבל בריאות, כסף וכדו´, כדי להיות מסוגל לעבוד את ה´ טוב יותר- הרי שבקשתו תיענה יותר, כי בעצם הוא לא מבקש לעצמו, אלא מבקש כדי לעבוד את הקב"ה! זה שאת משתדלת לקיים מצוות בצורה טובה, קשור לכך, אבל לא כגורם מפריע, אלא שעצם הבקשה להיות בריאה כדי לקיים מצוות היא מצווה מעולה בעצמה!
בשולי הדברים עלי לציין, כי אין לנו הבטחה כי בקשותינו, גם אם הן למטרה נעלה, יתקבלו. אם נחזור למשל הילד והאבא, לעיתים הילד מאוד רוצה סוכריה, אבל האב לא מוכן לתת לילד. אנו, כמבוגרים, יודעים כי זה לא בריא, ועלול לגרום לחורים בשיניים, ואולי, במקרה קיצוני, מדובר אפילו ח"ו בילד חולה סכרת... רק הקב"ה יודע מה טוב עבורנו. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי", אבל אנו מאמינים באמונה שלמה בכללו של רבי עקיבא כי "כל מאן דעבד רחמנה – לטב עביד" – כל מה שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה", ומתוך חיי אמונה שכאלה, גם אם, חס ושלום, קורה אירוע לא נוח, קשה או מצער, מחלה או כל דבר אחר, אנו יודעים כי בסופו של דבר, בצורה הנשגבת מבינתנו, זה לטובתנו, ולכן אנו מנסים לשמוח ולהמשיך לעבוד את ה´ בכל כוחנו, ובכל מצב אליו נקלע.
יישר כוח, והרבה בריאות, עושר ואושר, כולם לעבודת הבורא!
משה כהן.