מפגשי דתיים-חילונים

שלום,
שאלתך חשובה ומעניינת, ובכדי שאוכל לענות תשובה ממצה ככל האפשר, אחלק את שאלתך, ואת תשובתי בהתאם למספר חלקים:
א. מידת הצורך במפגשים בין דתיים לחילוניים.
ב. תועלת שיש במפגשים מסוג זה מול חששות.
ג. מטרת המפגשים.
ד. גיל הנפגשים.
[הצורך במפגשים:]
גם את וגם החילוני שדיברת איתו ראיתם צורך ביצירת מפגש בין דתיים לחילונים. הצורך נבע בשעתו, מהרצון למנוע קרע. הצורך במפגשים הללו, לדעתי, מתחיל עוד לפני השלב של 'מניעת קרע'. אמנם מפגשים כאלה יכולים למזער קרע, אך רעיון זה מזכיר את הסיפור על חכמי חלם שכאשר נשבר הגשר המוליך בין פסגות ההרים, ואנשים רבים נפלו מהגשר ונפצעו או מתו התאספו חכמי חלם והחליטו על הקמת בית חולים במקום בו נפלו האנשים במקום לתקן את הגשר.
[מפגשי היכרות בין דתיים לחילוניים יכולים ליצור תנאים להליכה משותפת], יד ביד, בקידום ופיתוח מדינת ישראל. לכן ראיתי בשאלתך חשיבות יתירה והחלטתי להתייחס אליה בהרחבה.

[התועלת במפגשים אלה מול חששות:]
אנו נמצאים בדיון מתמיד עם החברה החילונית. לעיתים דיון זה מתבצע במציאות (כמו במפגשים) ולעיתים הדיון נערך בינינו לבין עצמנו. את ציינת בהערת אגב שהחילוני איתו שוחחת היה 'מלא סטיגמות'. יש חשיבות לנפץ את הסטיגמות הללו, ולא פחות מכך – לנפץ את הסטיגמות שלנו על החילונים. פעמים רבות אנו מציירים לעצמנו, במזיד או בשוגג דמות של חילוני או של חילוניות אשר במקרה הטוב מהווה הכללה גסה, ולפעמים תמונה זו לוקה בחוסר דיוק ונאמנות למציאות. קיימת חשיבות שננפץ גם לעצמנו את הסטיגמות שלנו על החילוניים. [ניפוץ הסטיגמות] יכול להיעשות בעיקר באמצעות מפגשים.
על מנת להתמודד עם האתגרים והפיתויים שהחברה הכללית מציבה לנו, עלינו לדעת היטב מול מה אנו עומדים. פעמים רבות ניתן חינוך שמציג את החילוניות כתופעה ריקה מתוכן, מלאה בגסות ושופעת דימויים שליליים – אולי מתוך אמונה שכך נרחיק את הנוער מכל קרבה לחברה החילונית. כאשר בסופו של דבר נער דתי פוגש חילוני: בשכונה, בצבא, באוניברסיטה ובעוד שלל מקומות קיים סיכוי רב שהוא יופתע לגלות שגם בין החילוניים קיימים אנשים בעלי ערכים – גם אם סולם הערכים שלהם שונה מזה שאליו חונכנו. אנשים שאינם ריקים מתוכן – גם אם התוכן שלהם אינו זהה לתוכן שלנו, וכו'. לא ניתן להתעלם מהשבר שעלול להיווצר במקרה כזה. לכן, [נוסף על החשיבות העצמאית] בהכרת החברה החילונית, קיימת חשיבות אפילו מבחינת 'הגנה' על הנוער הדתי בהיכרות אמיתית עם החילוניות כפי שהיא על מעלותיה ומגרעותיה.
ראוי לתת את הדעת על החשש שאביך העלה לגבי דרדורם של הנערים הדתיים המשתתפים במפגש זה. המענה לחשש זה מצוי בשני החלקים הבאים בתשובה.

[מטרת המפגשים:]
בשאלתך עלו שלוש מטרות שונות, ומן הראוי להפריד ביניהן הפרדה מוחלטת.
א. מפגש לצורך התדיינות על נושאים 'בוערים' – כהגדרתך: "למניעת קרע".
ב. מפגש לצורך היכרות כללית בין דתיים לחילוניים לצורך הידברות וקירוב לבבות – זו כנראה היתה התוצאה של המפגש שארגן החילוני אותו פגשת: "הפשרת הקרח והחלפת מספרים בין הנערים".
ג. מפגש לצורך החזרה בתשובה – זו המטרה האמיתית שלך.
במפגשים מהסוג הראשון, המטרה חשובה בהחלט וחיובית, והחשש של אביך כמעט ואינו. לא נראה לי שכתוצאה מדיון על נושאים בוערים עלול נער כלשהו להתדרדר. אם מטרת המפגש מוגדרת ומוגבלת לדיונים כאלה – מראש מנוטרל העוקץ של ההתדרדרות.
במפגשים מהסוג השני, המטרה חשובה מאוד, וכאן אולי החשש של אביך עולה בכל תקפו. במקרה זה, באמת יש מקום לשקול ברצינות את גיל הנפגשים, עליו נדבר בהמשך, ובכך לפתור את הבעיה.
במפגשים מהסוג השלישי, חשוב להדגיש שמטרה זו צריכה להיות מקובלת גם על החילוניים הבאים למפגש. גם הם צריכים לדעת שמטרת המפגש היא הכרת היהדות הדתית לצורך החזרה בתשובה. היהדות אינה כת מיסיונרית. בהנחה שהמגיעים למפגש מגיעים פסיביים ומעוניינים לשמוע על הדתיוּת כדי לחזור בתשובה, קשה לי להאמין שנער דתי שיבוא למפגש על מנת להחזיר בתשובה ידורדר מבחינה רוחנית. ההיפך – מפגש כזה וההכנה לקראתו תעצים אותו מבחינה רוחנית. מאידך, אם המטרה של המפגש כמפגש להחזרה בתשובה אינה גלויה – מפגש זה שלילי ביותר וסביר להניח שהוא לא יצלח, מפני שהמשתתפים הדתיים יבואו למפגש מתוך תחושת עליונות ולא מתוך תחושת רצון אמיתית להיכרות.

[גיל הנפגשים:]
גם כאן אשתמש בחלוקה שערכתי בסעיף קודם:
עבור מפגשים מהסוג הראשון, מומלץ גיל בו המשתתפים ביררו לעצמם את הסוגיות הבוערות ויודעים ליצור שיח מפרה ומועיל. לא ניתן להגדיר גיל מדויק, מפני שהדבר תלוי בבשלות הנוער – אם כי בהערכה גסה ניתן להציע את כיתה יא ומעלה.
עבור מפגשים מהסוג השני, רצוי שהנפגשים יהיו בוגרים ומבוססים באמונתם, לכן לדעתי מפגשים כאלה על מנת שיהיו אפקטיביים ניתן לערוך במסגרת של ישיבות הסדר/אולפנות עם מכינות חילוניות/חיילים חילוניים.
עבור מפגשים מהסוג השלישי, מן הראוי שייעשו רק על ידי מי שמתאים לכך ושאלת הגיל לא רלבנטית.

[לסיכום]
האם חיובי לקיים מפגשים כאלה?
כן, רק בתנאי שמטרת המפגש מוגדרת היטב וידועה ומקובלת על כל משתתפי המפגש.

באיזה גיל?
תלוי בסוג המפגש. לא ניתן לדבר על גילאים בהכללה. יש צורך בבגרות של הנפגשים, וכאשר המטרה מוגדרת מראש ונעשית תחת הנחייה מקצועית ומיומנת – החשש ל'מפגש של מתבגרים' אינו קיים.

בברכה,
מוטי, צוות ישיבת הר עציון.

(המשיב אינו רב)