שאלה
הנה ידוע לכל, שאין לנו תפיסה כלל בגדולתם של ראשונים ומלאכי עליון הלא הם התנאים, אולם מכל מקום אני מאמין שיש לנסות ולהבין את מעשיהם.
והנה מצינו בסוף הוריות מעשה תמוה מאד על ר' נתן ור' מאיר, שרצו לסלק את רשב"ג מנשיאותו מכיון שתיקן שיהיה היכר בין נשיא לחכם ולאב בית דין.
ואם נאמר לרשב"ג, שמכבוד התורה תיקן כן ולא לכבודו, כמו שידוע שחכמי ישראל היו מוחלים על כבודם, אך במקום כבוד תורה היו מוחים ניחא, אלא שר' מאיר ור' נתן אומרים : נתקין מילתא, פירש רש"י בד"ה נתקין : "..לומר לו שילמדנו דבר שאינו יודע ללמוד ויתבייש".
והנה דברים מפורשים ברש"י, וכן מוכח מרבי יעקב בן קרשי, שלדעתו מעשם היה מגונה, וגם אם נתרץ את מעשה ר' מאיר ור' נתן, מוכרחים לומר שיש כאן מחלוקת שורשית.
ועוד, וכי אם אין הרב יודע את כל התורה כולה בעל פה יש להעבירו, ומצאתי שהרמב"ם כתב באיגרת שאין בכח אדם לזכור את כל התלמוד הבבלי והירושלמי והמדרשים.
וכן זכור לי ששואלים לרב במסכת שהוא אוחז דווקא.
ומכל מקום, מעשיהם תמוהים ואשמח אם הרב יוכל לפרש אותם, או לחלופין להפנות אותי למקורות המתאימים
תודה רבה ושנה טובה.
תשובה
בסד
שלום רב.
עיין בספר "בן יהוידע"לרבי יוסף חיים מבגדד,שם נימצא המפתח לדעתי להבנת הסיפור.
כדרכו מוצא הרב זכות במעשה החכמים,בכך שחיפסו את היחס והכבוד המתאים ביותר לכל המעמדות שנזכרו שם.
נשיא,אב"ד,ראש ישיבה,וחכם.
וכולם לשש התכונו. אלא שלא ידעו את המידה.
בברכה