מעמד האישה

כהקדמה-יש להבין שעם ישראל הוא חלק מכל האומות וכלשון הכרוזרי "עם ישראל באומות הוא כ'לב' באברים", כלומר הוא מושפע מתפיסות הקיימות בכל העולם. מעמד האישה בכל העולם היה "נחות" שלהי המאה ועשרים. (נשים קיבלו זכות הצבעה לפרלמנט השוצרי באמצע שנות השבעים!! של המאה העשרים)
1. בעולם הקדום -הבן ממשיך לגור בנחלת אבותיו, הבת עוברת לגור עם משפחת בעלה. ממילא לא שייך שתירש את הנחלה שצריכה להישאר במשפחה. גם שאר הרכוש-כיוון שהיא בעצם עוזבת את משפחתה, היא לא מקבלת יותר מאשר מה שקיבלה כנדוניה לחתונה. המציאות הזו היתה בכל העולם ולא רק בישראל. אכן בימינו-שאין מציאות של המשכיות בנחלה מי שמתעקש ללכת לפי דין תורה בנושא הירושה הרי הוא נבל ברשות התורה
2. רוב הנשים היו אנלפבתיות, או קרוב לכך . אדם שהוא חסר השכלה הוא תמים ולא מבין עניין. ולכן יש סכנה שלימוד הגמרא יבלבל אותו לחלוטין והוא לא ידע להשתמש בה כראוי, אלא לתפלות. בימינו שנשים משכילות לא פחות מגברים, לא יעלה על הדעת שהם ישכילו בכל התחומים רק הגמרא תהיה חסומה בפניהם. איני יודע באיזו חברה את חיה אך כיום יש מדרשות כמו מגדל עוז בהן נשים לומדות תלמוד. כלומר בימינו הלכה כבן עזאי שמצוה אם היא רוצה ללמדה תלמוד.
3. אין לי מושג באיזו חברה את חיה, בחברה שבה אני חי לא מאחלים דבר כזה, אלא מאחלים שתלד ילד בריא לא משנה מינו. אם עדיין יש חברות שמאחלות כפי שאת מתארת זה שריד לתפיסה בימים עברו שהבן היה הממשיך בנחלה, ולכן חששו שמא לא יהיה יורש, וגם זה קשור למה שהיה מקובל בכל העולם, ועד היום קיים בחברות הפרימיטיביות.
4. שאלה מצויינת. אין תשובה ברורה לעניין, אך מדוע את שואלת על צד אחד של המטבע. את יכולה לשאול גם להפך מדוע אישה שיולדת בת יש לה 66 ימי טוהר לעומת 33 ימי טוהר של יולדת זכר. (היינו לצד שאני מציג יש אפליה "לטובת" הנשים, כלומר יש כאן איזון והסיבה להבדל היא באמת עלומה ואינה קשורה למעמד בכיר של מין אחד על משנהו.)

5. יתכן, כפי שכתבתי כאשר אד הוא חסר השכלה ואנאלפבית הוא באמת לא רחוק מבעל חיים.בכל מקרה זה לא רללונטי לרוב המוחלט של הנשים בימינו.
6.מי מזלזל?
7.לא מדובר על הכללות. השאלה שאת מציגה קשורה בכלל לדרך הנכונה בה יש להתיחס לדרשות חז"ל. לצערי הבורות בנושא הזה היא איומה, וגם רבנים חוטאים בגישה פשטנית לאגדות ומדרשים. הדרשן בה להדגיש נקודה מסויימת בפני שומעיו ופעמים רבות נתלה בפסוק לשם כך אף שאין זו כוונת הפסוק, ואין כוונתו לפרש כך את הפשט ההסטורי. לכן יש גם סתירות רבות בין מדרשים בפרשנות הפסוק, כי כל רעיון עומד בפני עצמו לצורך השומעים שהיו לפני הדרשן, והפסוק הוא רק מכשיר לרעיון.