שאלה
כבוד הרב,
לאחרונה נתקלתי בשאלות רבות הסובבות סביב הנושא ובמיוחד בקהילה בה אני מכהן כחבר הנהלה.
נשים המעוניינות לעלות לתורה, לקרוא בתורה ולהשתתף באופן פעיל בכל חלק אפשרי (אפילו חזנות). בהווה, רוח הקהילה איננה מאפשרת קיום מצב שכזה ואף הרב מתנגד לכך. אני רואה באשה ערך נעלה ויוצא חוצץ בדעותיי כנגד השפלות האישה בסיטואציות כאלה ואחרות. אינני מסכים למצב שכזה בקהילה אך קשה לי מאוד להביע דעה אשר תחתוך את הדעה הנשית אשר אומרת : "מה אתה שווה יותר ממני? למה אתה מתפלל ועולה לתורה ואני אינני יכולה?" כמו כן, קשה לי מאוד כשמביאים בפני מאמר המביא את דברי הרמב"ם בנושא תפילה ושם נאמר כי "האישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. אם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמן, אפשר שבשעת המצווה יצווה אותה הבעל לעשות דבר אחר. לפיכך נפטרה ממצוות אלו כדי להיות לה שלום עם בעלה. הסבר זה מובא בשם האבודרהם שער ג ברכת המצות, ובמלמד התלמידים פרשת לך לך מהדורת ליק טו." האשה מוצגת כאן כחפץ אשר הגבר עושה בו שימוש והחפץ משועבד לו.
כיצד אוכל להתמודד עם שאלת תפילות הנשים בכבוד כאשר נכתבים מילים שכאלה כלפי נשים (והאם אלו הם אכן דבריו של הרמב"ם)?
אשמח להכוונתך בנושא על מנת שאוכל להציג את הדת האורתודוכסית בעין הראוייה. אני זקוק נואשות לעזרתך.
בתודה ובברכה
יובל
תשובה
שלום לך.
המסגרת הנתונה לנו, מסגרת השאלה והתשובה האנונימיות, חוסר האפשרות לנהל שיחה, ועוד גורמים, מקשים מאד עלי, או על כל מי שצריך להדרש לנושא כה מורכב.
החברה מורכבת מפרטים שונים זה מזה.
בקרב חברת הגברים בעם ישראל, יש כהנים, יש לויים, ויש ישראלים.
ההמנות על קהילת הכהנים, קהילת הלויים, או קהילת הישראלים- איננה נתונה לבחירת האדם. זהו "גורלו" להיות כהן, לוי או ישראל.
ישראל "פשוט" שהכיר נערה, נוצר ביניהם קשר, והחליטו להנשא, ואז גילה כי היא גיורת- יכול להנשא לה. גם לוי. אך כהן- אינו יכול להנשא לאהובתו, במקרה כזה. אין כאן מקום לשיקול דעת, לא יעזור בכי או לחץ, התורה אסרה זאת.
האם עלינו לראות בכך "פגיעה" בכהן" או "השפלה" לגיורת?
הקב"ה הנחה אותנו באמצעות התורה שבכתב, ובאמצעות התורה שבעל פה, לקיום הפרטים, החברה והעם בדפוסים מסוימים.
את העובדה הנחרצת והלא-ניתנת-לשינוי, שרק אשה יכולה להרות, ללדת ולהיניק את היילוד, אנו מקבלים כעובדה מוגמרת, איננו מנסים להלחם בה, ואיננו "נעלבים" ממנה.
יש לראות את הכללים שנקבעו על ידי חז"ל, מתוקף סמכותם כמורי דרכנו ההלכתית והחברתית, ככללים שיש להם תוקף, ואין להם משמעות של הערכה או זלזול.